פרשת בשלח וטו' בשבט - אין כמו פירות הארץ!

בפרשת בשלח (טז, לה) נאמר שבני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, וברגע שהם הגיעו לארץ ישראל, המן הפסיק לרדת: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת. אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן".

הרב אברהם אזולאי, סבו של החיד"א , בספרו הידוע 'חסד לאברהם', שואל למה המן חדל לרדת דווקא לפני הכניסה לארץ? היה אפשר להניח שאם ה' נתן לבני ישראל את המן בארץ לא קדושה, אדרבה, הוא יכול היה להמשיך את אותה אכילת מן בארץ הקודש, בה ההשגחה האלוקית גדולה עוד יותר מאשר בארצות הניכר.

התשובה הסטנדרטית שכולנו מכירים היא שבמדבר ה' שמר על עם ישראל בצורה ניסית, אבל אותה שמירה ניסית היתה זמנית, עד שבני ישראל יכנסו לארצם ושם, בלי ניסים יותר מדי בולטים, בני ישראל יזרעו ויקטפו את פירות הארץ בצורה המקובלת.
בחסד לאברהם התשובה שונה. ההשגחה של ה' בארץ ישראל היא הרבה יותר גדולה מאשר בחו"ל. בחו"ל יש מלאכים מיוחדים שממונים על חלוקת הכלכלה והפרנסה. בארץ ישראל לעומת זאת, ה' בעצמו וללא מתווכים, משגיח על צרכיו של כל ישראלי.

מכיוון שכך, לא ניתן להוריד מן בארץ ישראל, ורבי אזולאי מסביר (שם, מעיין ג', נהר כא'), בתרגום חופשי: "כל הכלכלה בחו"ל מגיעה מכוחות לא טהורים שמושלים על האומות. אי לכך הפירות שם, אינם מקבלים קדושה כי האומות אינן קדושות. פרי קדוש, אינו מיועד לכלי טמא. ואם האומות היו מקבלים פירות קדושים, זה היה חס וחלילה מידיהם של אותם מלאכים ממונים על האומות ולא מידי ה'. לכן ה' עקף את המלאכים האלה כאשר בני ישראל היו צריכים אוכל במדבר. לעומת זאת, בארץ ישראל הפירות קדושים ומחליפים את המן".

במילים אחרות, המן לא הפסיק ממש כאשר היהודים נכנסו לארץ. במקום לקבל אותו בצורה ניסית, אנחנו מקבלים את אותה הקדושה דרך הפירות של ארץ ישראל. פירות ארץ ישראל הם באותה קדושה כשל המן במדבר!

ה'אבני נזר', רבי אברהם מסוכטשוב, היה נוהג להסביר מדוע הרבה צדיקים וחסידים לא מצליחים להתמיד במגורם בארץ הקודש. זאת מכיוון שבאותם ימים נזקקו לתרומות מחו"ל בכדי לשרוד, אך אותם חסידים לא רצו להתפרנס מאותם אמצעים טמאים המגיעים מחו"ל, אלא רצו לחיות ישירות מידו של הקב"ה, דרך פירות הקודש. לכן רק כאשר הם היו יכולים למצוא פרנסה בארץ, הם היו נשארים.

בימינו לעומת זאת, ברוך ה', די קל להתקיים בארץ וככה לחיות מיד ה'. בלי להיות תמיד מודעים לדבר, כל פעם שאנחנו אוכלים פרי ישראלי (ולא טורקי או ספרדי) אנחנו מתמלאים קדושה. זה מה שבא טו' בשבט לגלות לנו.

פרשת בשלח וטו' בשבט – אין כמו פירות הארץ!

כתיבת תגובה לבטל