פרשת בא: מכות מצרים או… השואה הגדולה ביותר! יוסף ארוון, ז׳ בשבט ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 לא, אין טעות, לדאבוני, בכותרת העצובה שכתובה למעלה. בדרך כלל פרשת בא נחשבת לפרשה די נחמדה, עם עוד שלוש מכות למצרים הרשעים והוראות אחרונות לפני הגאולה. אולי זה נשמע נחמד, אבל במשך מכת החושך נהרגו 80% מבני ישראל שהיו אמורים להיגאל ממצריים!אם עושים חשבון פשוט, כשידוע שיצאו 600,000 גברים ולפי חז"ל היו בממוצע כחמישה בני משפחה, נמצא שבסך הכל יצאו שלושה מיליון יהודים, שהם ה-20% מבני ישראל שהיו במצריים.עוד חשבון פשוט מביא אותנו למסקנה מאוד דרמטית שנהרגו במכת חושך כ… שתים עשרה מיליוני יהודים!!! 12,000,000 יהודים!!! איום ונורא. זה פי שתיים מהמספר הנורא של ששת מליוני הנספים בשואה האחרונה, בגרמניה ואירופה.ננסה להבין מה קרה כאן. תחילה, מאיפה למדנו ששמונים אחוזים נספו? ובכן, כתוב בפרשת בשלח: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג', יח'). רש"י במקום מפרש: "חמושים: אחד מחמישה יצאו וארבע חלקים מתו בשלושת ימי אפלה".נחזור לרש"י בפרשתנו, המסביר את הסיבה לאסון, בפרק י', פסוק כב': "ולמה הביא עליהם חושך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלושת ימי אפלה".כן, הסיבה לאסון הנורא לא הייתה שלא שמרו שבת, או לא אכלו כשר, אלא מפני שלא רצו לעלות לארץ ישראל. לא חוסר דת, אלא חוסר אהבת ארץ ישראל! חוסר ציונות פשוטה.יש לשים לב לממדי האסון. דבר דומה יקרה גם בפרשת המרגלים שבה ראינו שכל אותו הדור מת במדבר. וגם שם, שוב, החטא היה בגלל שהיהודים לא רצו לעלות לארץ ישראל.השואה השלישית, היא כמובן הקרובה לנו והיא עלתה לנו בשש מיליון קורבנות. הרב טייכטל בספרו "אם הבנים שמחה", היה אחד מהרבנים היחידים שהתמודדו עם הנושא הכאוב. יש מאט מאוד רבנים שניסו להתמודד עם העניין של השואה. אבל הרב טייכטל זצ"ל העיז לדבר על הנושא. הרב שלמה יששכר טייכטל שהיה אחד מחשובי הרבנים בהונגריה, נרצח בשואה. "אם הבנים שמחה" עוסק בחשיבות העלייה לארץ ישראל, אהבת הארץ ולימוד זכות על החילונים הציונים. את הספר הוציא הרב טייכטל לאור בשנת תש"ד בתנאים קשים בבודפשט.הרב טייכטל, שהיה עד השואה בעל השקפת עולם חרדית אנטי-ציונית, שינה בשואה את דעותיו מן הקצה אל הקצה. בספר זה הוא פורש את השקפת עולמו כפי שהתחדשה לו, ואת הסיבות שבגינן החל לתמוך ביישוב הארץ, ומבסס את דבריו על אלפי מובאות וציטוטים.הרב טייכטל סובר שהדרך בה עם ישראל ישוב לה' ויגאל היא קיום מצוות ישיבת ארץ ישראל. הוא משווה את הרצון להיגאל בלי לעלות לארץ ישראל, לרצון להוליד ילדים בלי לישא אישה. לדעתו השואה באה כעונש על ההתכחשות לארץ ישראל, והיא מהווה קריאת התעוררות לעזוב את הגלות. בספרו הוא מרבה ללמד זכות על הציונים המיישבים את ארץ ישראל ומביאים במו ידיהם את הגאולה. עם זאת הוא מדגיש שאין בדבריו כדי להצדיק את העובדה שאינם שומרים תורה ומצוות, וקורא להם לשוב לדת. במקביל, הוא קורא לשומרי המצוות לשוב לארץ ישראל ובכך לשנות את אופייה החילוני.הרב טייכטל, לאחר שהסיק את מסקנותיו, הגיע לעיירה בהונגריה וסיפר בבית הכנסת סיפור אודות אישה אלמנה שהייתה ממונה להעיר את היהודים לסליחות והדבר היה קשה עליה. אחד היהודים החילוניים בעיירה ניגש אליה, והציע להחליפה בדפיקה על דלתות הבתים בשעת בוקר מוקדמת. האישה הסכימה, וכך זה נעשה. אולם כשעבר אותו "חילוני" בבתים, לא הסכימו היהודים לקום בגלל שהוא היה יהודי שאינו שומר מצוות. בבוקר תמה רב העיירה על העדרם של תושבי העיירה. וכאן, מסופר על הרב טייכטל, ש"פרץ בדמעות, וצעק: נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אבל הם עוררו את העם וצעקו: 'צאו מתוך ההפיכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא בארץ ישראל', ואילו אנו לא שמענו". הוא סיים את דבריו במילים הבאות: "הלוואי שנזכה לתקן את העיוות, וה' יקבל אותנו בארץ המובטחת". השומעים ההמומים לא ידעו על קיום הספר 'אם הבנים שמחה', שם פרש הרב טייכטל באריכות ובצורה סדורה את משנתו החדשה. למרות זאת הבינו השומעים שמהפך רציני התחולל בנפשו של הרב הגדול, שמאורעות השואה גרמו לו לחשוב מחדש על השקפת עולמו הקודמת . הספר יצא לאור בבודפשט בשנת תש"ד (1943), חודשים ספורים לפני הפלישה הגרמנית והשמדת יהדות הונגריה.העובדה שמעט מאוד רבנים בתקופה ההיא וגם בדור שלנו העיזו לדבר על הסיבות לשואות שהתרגשו על העם היהודי, מראה שעדיין לא יצאנו ממש מהגלות, ובגלל זה, מאוד מאכזב שגדולי התורה בחו"ל, אבל גם אלו שבארץ ישראל, לא הסבירו את החשיבות של העליה לארץ ישראל.כמו שהכשרות או השמירה על השבת אינם שאלה של בחירה, כך גם העליה לארץ ישראל איננה ניתנת לבחירה. צריך להגיד בקול בטוח וחזק שלא לעלות לארץ ישראל, זאת עבירה חמורה ופיקוח נפש יותר מכל דבר אחר. פרשת שבוע באגאולהטייכטלישראלפרשת שבוע
לא רק שלפני היציאה ממצרים בני ישראל התחמשו בכלי נשק, היות והם יוצאים למדבר, אלא גם בנות ישראל לקחו תופים. אבל לא זו הנקודה. ההערה שלי התמקדה בזה שלפני היציאה הפיזית ( לאחר מכת בכורות,) מעולם לא דובר עם פרעה ועם בני ישראל על יציאה מ"ארץ מצרים", במובן של "הגירה" ! דובר רק על יציאה מ"מצרים" לשלושה ימים !!! אני מבין את הרצון להעצים את "מצוות ישוב הארץ", אבל אי אפשר להתעלם מפסוקים מפורשים שחוזרים שוב ושוב על ההבחנה בין היציאה מ"מצרים" ( כביטוי לתפיסת עולם תרבותית רוחנית. "מצרים" – כמקום שמבטא "מיצר". ) לבין יציאה מ"ארץ מצרים", במשמעות פיזית פוליטית , מדינית וכו 'וכו'. אי אפשר להבין אחרת , הרי מקרא מלא דבר הכתוב בשמות יד.ה' : וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ: איך אתה מסביר את הסתירה הפנימית בין "בָרַח" מצד אחד, לבין "שִׁלַּחְנוּ" מאידך גיסא ? המקרא מוסר תיאור ברור, בהתחלה פרעה שלח / גירש אותם כדי לחגוג את שלושת הימים במדבר, ואח"כ כאשר ה"חופשה הזמנית" הפכה ל"בריחה" מארץ מצרים., פרעה יצא למרדף . אחד המקומות שמבטאים הכי ברור את ההבחנה בין "מצרים" לבין "ארץ מצרים" , הם שני הפסוקים הצמודים שבשמות פרק ו . פסוקים כ"ו – כ"ז. בראשון נאמר : הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְדֹוָד לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: בפסוק זה אהרן קודם למשה , ותוכנו הוא היציאה מ"ארץ מצרים". [ לפי הפרשנות שלי : הפסוק מזכיר שיש תוכנית כוללת, שבסופה תבוא גם היציאה מארץ מצרים. אחרי שיתבררו התוצאות של שלושת ימי החגיגה / ה"סמינר"במדבר ] לכן בפסוק הזה משה מופיע כ"נספח" לאהרן. כי היציאה הפיזית מארץ מצרים תירשם רק על שמו של הקב"ה : לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֶלָּא אֲנִי י-ה-ו-ה , אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. ולכן משה אפילו לא "שליח", אלא הוא "כינור שני" אחרי אהרן. ואילו בפסוק כ"ז משה הוא "כינור ראשון"- הוא מופיע לפני אהרן: : הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: ופסוק זה מציין במפורש שהוא מדבר על היציאה מ"מצרים", ולא מ"ארץ מצרים" . אשמח מאד אם תמציא לי פסוק אחד שבו משה ו / או אהרן מדברים עם פרעה על יציאה מארץ מצרים. הגב
תודה על תגובתך. אתה יודע כמוני שהפרוש של המילה 'חמושים', הוא גם כן מזויינים. אם היהודים התחמשו לקראת יציאתם ממצרים רק כדי להשתתף בסמינר ערכים, למהם הם היו צריכים להיות מוכנים למלחמה. בטח שהם שאלו את משה רבנו ואני לא חושב שהסבר שלו היה שהם הולכים סתם כדי ללמוד תורה. באופן כללי, הבעיה של היהדות החרידית, היא שהיא שוכחת, שמההתחלה, הקב"ה אמר לאברהם :" לך לך…לארצך אשר אריך ואעשך לגוי גדול". אז ה' לא אמר כדי להיות דת גדול, אלא גוי גדול, ז"א עם הגר בארצו.לא נטשטש את האמת. בכול התקופות, היהודים, הוכו ע"י הקב"ה כי הם סרבו לעלות לארץ ישראל.אין 'ארץ או תורה'. יש 'תורה בארץ הקודש'.אשמח תמיד לקבל הערותיך.יוסף.נ.ס : קרא את המאמר שלי על 'גלוטיטיס', בפרשה וירא, ברובריקה של רפואה בפרשה. הגב
במחילה מכבודו, לפני היציאה ממצרים (למחרת "מכת בכורות") מעולם לא דובר עם פרעה ובני ישראל על יציאה מארץ מצרים במטרה לעלות לארץ כנען. עשרת המכות נועדו למטרה כפולה . א. לשבור את ההתנגדות של פרעה לבקשה המינימאלית : נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַידֹוָד אֱלֹהֵינוּ . / ב. לשכנע את בני ישראל שעבדו עבודה זרה , ושקעו במ"ט שערי טומאה. שיש בורא לעולם והוא "מעל הטבע" , ועליהם לצאת ולחגוג לו במדבר. ובעברית פשוטה : לצאת לשלושה ימי "סמינר לחזרה בתשובה". ובסיומם לחזור לשיגרה במצרים ! זה – בקיצור נמרץ – כל הסיפור. אחרי היציאה בפועל מארץ מצרים. ה' נתן למשה הוראה לשנות את הכיוון. והיות וזה לא סוכם עם פרעה מראש, לכן פרעה יצא למרדף, וסופו של הסיפור התרחש ב"קריעת ים סוף". הגב