פרשת וארא: איך מדברים לעם שאינו מסוגל להקשיב? יוסף ארוון, כ״ט בטבת ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 הפרשה שלנו מתמודדת עם העם היוצא ממצרים שכולו בדיכאון. העם הזה במצב קשה. לא רק שהוא משועבד וסובל, אלא שהוא גם מנותק מהערכים של היהדות מאז שיוסף נפטר.איך מדברים אליהם כך שיקשיבו?בפרשה אנחנו רואים שכאילו הקב"ה מפספס לגמרי את המטרה. הוא מתחיל להסביר לעם, דרך משה, מה התוכנית הכללית והגדולה שהוא הכין עבורם. אבל, מסתבר שהניסיון נכשל לגמרי. העם אינו מסוגל לשמוע את הדברים הנשגבים האלה. הם רוצים בעת ההיא, אך ורק, שיפסיקו להם את הסבל של עבודה הקשה שהם שקועים בה.ואז קורה משהו מפתיע. הקב"ה משנה כיוון, לכאורה, ומבקש ממשה, אחרי ההצהרות הגדולות, להתעסק עכשיו רק עם יציאת העם ממצרים.יש הרבה שאלות כאן: האם ה' לא ידע שהעם לא יקשיב לתוכנית הכללית והמופשטת שלו? ואם כן, למה בכל זאת דיבר לעם במושגים גבוהים? ולמה ה' לא התחיל לדבר לעם בדברים היחידים שהוא מסוגל לקלוט עכשיו? למה לא להגיד להם, שהוא פועל מעכשיו להוציא אותם מסבלם, ורק אחר כך, כאשר העם יהיה יותר רגוע, לדבר על החזון של עליה לישראל?הבה נתבונן איך כל זה כתוב בתורה. תחילה, אנחנו רואים שמשה מדבר על התוכנית האלוקית. בפרק ו', פסוקים ו'-ח' מובא: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה". רואים שבני ישראל אינם רוצים לשמוע על ההבטחות האלה. הרי כתוב מיד אחר כך (שם, ט'): "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". אומר ה'משך חוכמה' על אותו פסוק: "עם קשה-יום אשר חפץ לשמוע רק איך לצאת ממצרים ולא לשמוע בהבטחות אדירות".ה' התחיל להשמיע, דרך משה, תוכנית אמנם אדירה אבל מופשטת לעם משועבד. זה יפה, אבל זה לא מעניין את אותם עבדים לדעת שה' מוריש להם מורשה כבירה, ארץ ישראל, ומבטיח להם להביא אותם שם. הם סובלים כעת, הם לחוצים, הם בקוצר רוח ואין להם חשק וזמן לשמוע על תוכניות גרנדיוזיות. תכלס, הם רוצים עכשיו אך ורק לצאת מהסבל שהם נמצאים בו. דרך אגב נראה שה' מבין אותם, ומשנה כיוון. כמעט הייתי כותב, חס וחלילה, שהוא מתקן עכשיו את הטעות הפדגוגית שהוא עשה, ולכן כתוב אחר כך (שם, יג'): "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". כאן ה' כבר לא מדבר על תוכניות נשגבות, אלא רק על העניין הפשוט של להוציא את עמו משעבוד מצרים. אז מה קרה כאן?הרב קוק, זצ"ל נותן לנו את התשובה. ב'עין אייה' שבת ב. בגלל הקושי של השפה (בשבילי לפחות) אביא את הדברים בצורה קלה: הרב אומר באופן כללי, שבאמת יש לפעמים מצבים שלא ניתן לדבר על אידיאלים גבוהים, כי המצב של המקבל, לא מאפשר לו להתבונן בדברים גבוהים. בכל זאת, אפילו בעת ההיא של אטימות אוזניים, יש חיוב לדבר על דברים אלוקיים, כי בכל זאת הדברים הללו צריכים להישמע, אפילו אם הם לא נקלטים כעת בציבור, אבל הרושם שלהם יתחיל לעשות את שלו לאט לאט. מצד שני, צריך להתחשב במצב של המקבל, ואחרי שייאמרו הדברים הגדולים, אפשר וצריך להנמיך את הפרופיל ולהסתפק בדברים יותר דחופים ופשוטים, שכן המקבל מוכן לשמוע אותם.הרב מרחיב את הנושא מעבר למצב של העם במצרים, ושואל שאלה מאוד חשובה ומאוד אקטואלית על מצבים דומים בעתיד. כאשר המצב של העם לא מאפשר להשמיע דברים גדולים, האם צריך אז להסתפק רק בדברים פשוטים? למשל בימינו, רוב העם לא מוכן עוד לקלוט את החשיבות של ישראל השלמה או מדינת הלכה. האם ניסוג מהאידיאל ונסתפק אך ורק בעיסוק במושגים שהעם מסוגל להבין, כמו הסכנות לתת חבל ארץ לאויב שממנו יוכלו לירות על תל אביב ועל שדה התעופה בן גוריון, או על השפעה קטלנית של הסכמי שלום עלינו? ובכן, הרב עונה בצורה ברורה שכן צריך לדבר על הדברים הגדולים. אפילו אם הם לא נשמעים עכשיו. לאט לאט הם ישמעו.הרב ערן טמיר בהרצאתו "שומעים או לא שומעים? אז והיום" במכון מאיר, לוקח דווקא דוגמא של השמאל הישראלי, שלהבדיל מדברי האמת של ה', הם הפיצו דברי שקר. כאשר השמאל התחיל לדבר על 'שלום עושים עם אויבים', או על 'שטחים תמורת שלום', אף אחד לא רצה לשמוע על הדברים האלה, שאפילו היו אסורים על פי החוק. הקונצנזוס היה ברור: לא מדברים עם האויב. אבל הם המשיכו לדבר באותה צורה ובהתמדה בכל פורומים האפשריים, על 'כדי לעשות שלום, צריך לדבר עם האויב' , 'הכיבוש משחית' או 'המתנחלים מביאים אותנו לאסון' וכו' וכו'. וקרה, שבתוך כמה שנים, המושגים האלה בסופו של דבר נקלטו, לדאבוננו, בחלק ניכר מהציבור.נראה מה שאומר הרב קוק, שוב, בעברית קלה, ב'עין אייה' שבת ב', ה': בשעה שהמחשבות הגדולות אינן פועלות בפועל המעשי מאומה, בכל זאת צריך לעשות השתדלות מכל מי שיש לו שאר רוח, להוציא מן הכוח לפועל, בדיבור אמיץ וחזק. ודווקא בשעה ובמקום שהמניעות מצד המצב הירוד והמקולקל של סדרי החברה והחיים,הן כן פועלות, להשתיק את הדברים הטובים, האמיתיים והגדולים, חייבים להיקלט באותה חברה הלקויה. דווקא בזמן ההוא יש להוציא אל הפועל את ההיגיון הטוב של התוכחה. אבל מצד שני יש באותו זמן לצמצם, לפעמים, את העומק של התוכנית האלוקית ולדעת גם כן לדבר על מה שיכול להיקלט בחברה באותה עת.הרבה פעמים, בעיקר בדורנו, אין אנחנו יודעים איך להתנהג כדי לשכנע את אחינו שאיבדו את הדרך של תורת ארץ ישראל. אנחנו מאוכזבים כי אם מדברים על מושגים גדולים כמו "התורה הגואלת", נדמה לנו שזה לא משפיע. מצד שני, לדבר רק על דברים שהעם מסוגל להבין, מאוד מתסכל אותנו.אז מה לעשות? התשובה היא – לעשות את שני הדברים יחד. מצד אחד לא לסרב לשוחה על דברים משניים וחומריים, אבל יעילים ומובנים לרוב העם היהודי כמו ביטחון, סכנות של וויתורים, שקרים של האויב וכו', אבל לא להתבייש מלדבר על התוכניות של הקב"ה. למרות שהם לא נקלטים כעת, הם יקלטו עם הזמן, כמו זרע שמכניסים עמוק באדמה, שממנו יצליח לנבוט צמח בעתיד. אבל אם לא טומנים את הזרע באדמה, לעולם לא יצמח דבר.עכשיו, אפשר להבין שכמובן ה' לא התבלבל או טעה, חס וחלילה, אלא הראה לנו את הדרך של דיבור עם העם שלנו כאשר הוא סתום לקליטת ערכים גבוהים. תחילה יש לדבר על התוכנית האמיתית והנעלה, ובמקביל לדעת לדבר עם העם במישור שלו.נראה שביהדות הציונית, הדברים האלה מתחילים להיות מובנים. הבנו, שלא מספיק לדבר על דברים קטנים או סקטוריאליים, אפילו אם הם נחמדים, ולהתחיל לדבר על אידיאלים גבוהים שבמקביל ממשיכים גם לדבר בשפה פשוטה לעם.נהיה תפילה שכולנו נפנים את המסר האדיר הזה, ובלי להתייאש ולהתבייש, להתחיל לדבר בקול רם וגאה על התוכנית הקדושה של הקב"ה. פרשת שבוע גאולהואראפרשת שבוע