תרומה | מי שלא עולה לארץ ישראל – מפריע לבניין בית המקדש! יוסף ארוון, כ״ח בשבט ה׳תשע״ומרץ 6, 2016 בפרשה תרומה שנקרא השבוע, מדובר על בניית המשכן, וזאת הזדמנות להרחיב את הנושא לבניית בית המקדש בארץ ישראל, בעבר ובהווה. בספר החינוך כתוב (פרשת תרומה סימן צה): "ונוהגת מצווה זו (של בניית המשכן) בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הציבור כלו, כשיבנה הבית, במהרה בימינו, יתקיים מצות עשה". מזה אפשר להקיש שמצוות בניית בית המקדש תלויה במספר היהודים הנמצאים בארץ ישראל. בית המקדש יבנה רק כאשר רוב היהודים יהיו כאן בארץ ישראל. את מצוות בניית המקדש, אפשר להאיר בזווית ראיה מיוחדת ע"י סיפור בגמרא, על ריש לקיש ששנא יהודים, אפילו צדיקים, שנשארו בחוץ לארץ בזמן בניית בית המקדש השני. הרב צבי יהודה קוק (שיחות הרב צבי יהודה, וישב, עמ' 346-347) כותב: "אנו מוצאים במסכת יומא (בעניין של שנאת 'היורדים') סיפור על ריש לקיש תלמידו-חברו של רבי יוחנן. שניהם היו מגדולי תלמידי החכמים בארץ ישראל. בתקופתם חלק גדול של עם ישראל היה בגלות בבל, אבל רבי יוחנן היה "ציוני" גדול ולא עזב את ארץ ישראל. רב ורבי יוחנן היו שניהם תלמידי רבי יהודה הנשיא… רבי יוחנן דבק בארץ ישראל ולא זז משם, וריש לקיש הצטרף אליו. במסכת יומא מסופר שריש לקיש התרחץ בירדן ותוך כדי שחייה, הגיע רבה בר בר חנה מהעבר השני, מחוץ לארץ, ורצה לגשת אליו. אבל ריש לקיש לא קיבל אותו בסבר פנים יפות ודחה אותו במילים אלו: "סנינא לכו" – אני שונא אתכם, יש לי תרעומת עליכם, מפני שאתם, אבותיכם ורבותיכם, לא הקשבתם לקריאה של עזרא ונחמיה, חגי זכריה ומלאכי, לעלות לארץ. לא התחשבתם בהצהרת כורש – מעין הצהרת בלפור – ונשארתם בגולה. דכתיב (שיר השירים ח, ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז – עכשיו נמשלתם כארז שהרקב שולט בו שעליתם כדלתות. לו עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט עליה". הרב קוק ממשיך: "איך נבין ביטוי זה של "סנינא לכו", האם אפשר לומר שריש לקיש היה שונא גדולי חז"ל שבבבל?! אין זה מסתבר, אלא יש כאן ביטוי חריף של קפידא ותרעומת". מוסיף הרב: "על כל פנים, אנו מוצאים שהמלה 'שנאה' נאמרה ע"י אחד מגדולי חז"ל. וכנגד מי? כנגד גאונים צדיקים ראשי ישיבות שבבבל. אומר ריש לקיש: אני שונא אתכם, בגלל חילוקי דעות והשקפות בעניין עליה לארץ ישראל. אין זה מה שאנו קוראים שנאה – שנאת חינם שיכולה להגיע לרצח, ח"ו. המובן של שנאה כאן הוא קפידא ותרעומת. זו שנאה במובן השקפתי, מחשבתי, אידאולוגי". וכך ממשיך הרב: "היה אז מצב דומה לזה של עכשיו, שרוב תלמידי החכמים לא נענו לקריאת עזרא ונחמיה ולפקודה הנבואית של חגי, זכריה ומלאכי. מתוך כך הוצרך עזרא לבנות את ארץ ישראל ואת בית המקדש עם חברה בעייתית מאוד, שרוב האנשים לא היו דתיים והיו פסולים, ונשואים עם גויות. אמנם, המכובדים נשארו בבבל". יש להתפלא ולראות כמה הדברים לא השתנו בימינו! האם היהודים לא לומדים שום דבר מההיסטוריה שלהם? כמובן שעכשיו נשאלת השאלה איך בנו את בית המקדש בזמן עזרא ונחמיה כאשר היו רק 42,000 יהודים – רובם מחללי שבת ופורצי גדר (מיליונים של יהודים, בעיקר המלומדים, החכמים והעשירים נשארו בבל), כאשר ראינו שצריך רוב עם בארץ כדי לבנות את בית המקדש? על זה עונה ספר הכוזרי, מאמר שני, אות כד': "חטא זה של אי עליה לארץ הוא אשר בגללו לא נתקיים היעוד אשר יעד הא-לוה לבית השני, "רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך, נאם ה'". כי העניין האלוקי עמד לחול עליהם כבראשונה, אילו נענו כולם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה, אבל רק מקצתם נענו, ורובם והחשובים שבהם נשארו בבבל, מסכימים לגלות ולשעבוד, ובלבד שלא ייפרדו משכנותם ומעסקיהם. ויתכן כי על זה רמז שלמה בשיר השירים באומרו: "אני ישנה ולבי ער", כינה הגלות בשם שינה ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער, ובאומרו: "קול דודי דופק" כוון לקריאה אשר יקראם הא-לוה לשוב לארץ. המילים "שראשי נמלא טל" הן כינוי לשכינה היוצאת מצל קורת המקדש. "פשטתי את כתנתי" מורה על עצלנותם להישמע לקריאה לשוב לארץ ישראל. "דודי שלח ידו מן החור" רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים. סוף דבר, רק חלק מן העם נענה, ולא בלב שלם, ולכן גמלם הא-לוה כמחשבת לבם, ונתקיימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במידה מצומצמת, כפי מיעוט התעוררותם, כי העניין האלוקי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם, אם מעט מעט ואם הרבה. ואם לא נעלה כולנו כחומה, אלא אם נעלה כדלתות, חלושים, ונפתחים לכול הרוחות החיצוניות, אז בוודאי, יש לנו לחשוד ולדאוג שלא ישלוט הרקב בצמחי הישועה שהחלו לצמוח לנו במופלאות". אינני רוצה עוד להוסיף על דברי חכמים, רק לציין, שהם הרגישו אי נוחות מסוימת כלפי חלק מהדתיים, שלא שמים את הצורך לעלות לארץ ישראל ולתת יד לבניין בית המקדש החומרי והרוחני בארץ הקודש. מצד שני, הם ידעו לשמור את חילוקי הדעות שלהם רק במישור הרוחני, בלי חס וחלילה, לגלוש למישור האישי. שה' יעזור לנו להיות כולנו אחים, הנוטלים כל אחד חלקם באהבת הארץ ובניית בית המקדש בה. ארץ ישראל פרשת שבוע ארץ ישראלמקדשספר שמותעליהריש לקישתרומה