פרשת וישב: איפה יותר בטוח? בבור בארץ ישראל או בחו"ל?

נקרא שוב את הפסוקים בפרק לז:
[כא] וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  [כב] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ  לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו.  [כג] וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  [כד] וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. [כה] וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. [כו] וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו  מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. [כז] לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.  [כח] וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף.

שני האנשים הבולטים בסיפור הזה הם ראובן ויהודה. מה החלק של כל אחד בדרמה הזאת? 
ראובן מציע לזרוק את יוסף לבור ריק שבמדבר, אבל רש"י מסביר לנו שאם הבור ריק ואין בו מים, אז בהכרח שיש בו נחשים ועקרבים. בור כזה הוא כמו הוצאה להורג. הרי ההלכה אומרת שאדם שראה מישהו בבור ריק עם נחשים ועקרבים, יכול להעיד שהאיש הזה מת ללא ספק, ועל יד זה, אפשר להתיר את אשתו מעגינותה. ההלכה הזאת מדגישה עד כמה אכזרית היתה ההחלטה של ראובן.
לעומתו, יהודה הוציא את יוסף מהבור, ולנו זה נראה לכאורה שעל יד כך הוא הציל אחיו, אם כי הוא ידע שע"י המעשה הזה, יוסף יימכר לסוחרים שיורידו אותו מצרימה.

בצורה שטחית, נגיד שראובן רצה להרוג את יוסף ויהודה רצה להציל אותו, אפילו במחיר קטן של ירידה מהארץ. והנה, בצורה מפתיעה מאוד, באה הגמרא ומשבחת את המעשה של ראובן ומבקרת קשות את המעשה של יהודה עד כדי כך שכתוב שלא מגיע ליהודה שום שבח על מה שהוא עשה ושלהפך מי שמברך את יהודה, כאילו מקלל!

מסביר הרב חיים מוולוז'ין, שבור אפילו עם עקרבים ונחשים, אבל בארץ ישראל, הוא בטוח יותר מארמון מפואר בחו"ל. ההסבר הזה דורש מאיתנו להיפטר מראיה קצרת טווח על המציאות. לקב"ה יש חוקים משלו שניתן להבחין בהם אך ורק דרך לימוד עמוק של התורה. מספיק להשוות את ההיסטוריה, אפילו הלא רחוקה, למה שכתוב בתורה וניתן לראות שחור על גבי לבן, שהרבה פעמים יהודים טעו ושמו את חייהם ואת שלומם בארמונות מפוארים בחו"ל, ובזו לאלה העולים לארץ ישראל המלאה סכנות ומלחמות. הרי השואה קרתה בגרמניה העשירה והתרבותית, ובינתיים ארץ ישראל הענייה, הדלה והמאוימת מכול צד נשארה, ברוך ה', שלמה ובטוחה.

מה שמסבירים לנו כאן הגמרא והרב חיים מוולוז'ין הוא שהיהודי צריך לחיות עם הלקח של התורה, תורת אמת ושל הסתוריה (הסתר –יה), ולא על בסיס של ידיעות אקטואליות וראיה שטחית על המציאות.

יוסף, היהודי, בטוח יותר בבור במדבר של ארץ ישראל מאשר באשליה של חוץ לארץ.