תהילים פרק ב' יוסף ארוון, י״ד בכסלו ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 א לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק.ב יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ– וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד: עַל-יְהוָה, וְעַל-מְשִׁיחוֹ.ג נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.ד יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.ה אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.ו וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי: עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי.ז אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק: יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה–אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.ח שְׁאַל מִמֶּנִּי–וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ; וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ.ט תְּרֹעֵם, בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל: כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.י וְעַתָּה, מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ; הִוָּסְרוּ, שֹׁפְטֵי אָרֶץ.יא עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה.יב נַשְּׁקוּ-בַר, פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ– כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ: אַשְׁרֵי, כָּל-חוֹסֵי בוֹ. פרק א' דיבר על המלחמה של היהודי נגד הרוע בעולם הפרטי שלו. בפרק זה, כל העם היהודי נלחם נגד הרוע העולמי שמנסה להכחיד אותו. לא מספיק שהיהודי מתעסק רק במלחמה הפנימית שלו, הוא צריך גם להתגייס במלחמה של הרע נגד העם שלו. המזמור הזה מסביר את השורשים של שנאת היהודים והוא מרמז גם על המצב בימות המשיח, בזמן של מלחמת גוג ומגוג, המלחמה הגואלת לעתיד לבוא (לפי רש"י). גוג ומוג בגימטריא שווה 70, רמז לשבעים אומות של העולם. לא רק אנחנו נסבול, אלא כל העולם כולו יסבול מאי יציבות, אלימות והידרדרות מוסרית. "האמת תעלם והשקר ישגה". למה רגשו גוים: כתוב "רגשו" משורש רגש, כי השכל לא ישלוט, אלא הרגש, היצרים, השנאה והאנטישמיות, הם שישלטו. דרך אגב צריך להבין שאין הגיון באנטישמיות. פעם שונאים אותנו בגלל שאנחנו עשירים, פעם בגלל שאנחנו מהפכנים שמאלנים, פעם בגלל שאנחנו תת גזע, פעם בגלל שאנחנו שולטים על העולם, פעם בגלל שאנחנו שונים, פעם בגלל שאנחנו רוצים להתבולל. פעם אומרים לנו לחזור לישראל וכאשר אנחנו חוזרים לישראל, אומרים לנו שאנחנו 'כובשים'! "אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (מתוך פירוש רש"י לספר בראשית, לג', ד'). בגמרא (סנהדרין קד:) מביא ר' יוחנן בשם רבא: "כל המיצר לישראל נעשה ראש". יהגו ריק: החברה תהיה ריקה, ללא עומק, ללא חזון. הריק ינחה את הציביליזציות, בלי ערכים, בלי סדר ובלי מוסר (מעניין שאת "אמריקה", ניתן לקרוא גם "עם ריקא"). לפי הרב וידל צרפתי, יהגו ריק – יגידו שאנחנו, היהודים, אנחנו הריקים. האמת היא שלפעמים יש לשאול לאן נעלם עם הסגולה… זה מה שאומר בלעם: "מה פעל אל?" מאיזה עם אתה מתפעל, ריבונו של עולם? ב יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ– וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד: עַל-יְהוָה, וְעַל-מְשִׁיחוֹ. רוזנים: בעלי רז, בעלי סוד, אנשי שלטון. אותם הרוזנים ששונאים אחד את השני בדרך כלל, "נוסדו יחד" הפעם, מתייעצים בניהם. גם מלשון "יסוד", שיעשו יסוד יחד. הם ילחמו על היסוד של היהדות: על התורה ועל לימוד התורה, כמו שכתוב "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" – אין עוז אלא תורה, שהיא יסוד של העולם. הם יחברו נגדנו ו"על ה' ועל משיחו". כי המלחמה האמיתית היא לא רק נגדנו אלא נגד הקב"ה ונגד ערכים המחייבים שלו. אנחנו הבאנו לעולם את התורה, ואת המחויבות לחיות לפיה. זאת אומרת "עול" של מוסר וערכים. וגם המושג שיש מישהו שברא את העולם ונותן לנו את החיים. לא קל להכיר בכך. לא קל להודות שאתה כלום בלי ה'. והיהודים האלה מעצבנים, כי הם הוכחה שה' קיים! הסיבה האמיתית אך הנסתרת של האנטישמיות היא שאנחנו מזוהים עם ה', ואם ה' קיים, הרי שחייבים לשמוע בקולו ואי אפשר לעשות מה שבא לך. השנאה הזאת מייחדת את הגויים. בימינו, התופעה הזו מתבטאת באו"ם. זהו ארגון בו חברות 193 מדינות שהדבר היחיד שמחבר את כולם היא השנאה לישראל. ג נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ. מוסרות: רצועות הקושרות את העול. כמובן, מדובר על עול מלכות שמים, על מוסר, מהשורש לאסור, לקשור ולייסר, ייסורים. או מוסר או ייסורים! מי אומר את המשפט הזה? כמובן תחילה הגויים, שרוצים להתפטר מהמוסר. אבל, עוד אפשר לפרש שהגויים רוצים להפריד את החיבור והדבקות הקיימים בין ישראל לקב"ה ועל ידי כך ישראל תהייה ללא הגנה. זאת הייתה הכוונה של בלעם כאשר לאחר שנכשל בקללותיו, נתן עצה לבלק לשלוח את בנות מואב לזנות עם בני ישראל. הוא גילה לו סוד ש"אלוהיהם של אלו שונא זימה". מאידך, זו יכולה להיות אמירה של חלק מעם היהודי בעצמו ששואף להיות 'עם חופשי בארצנו'. חופשי גם מעול המצוות! אבל כאן מופיע "חוק שימור העם", שמיוסד לצערנו בעיקר על אויבנו ועל ניסיונותיהם להזיק לנו. ככל שהם ינסו לחתוך את המוסרות, כך יותר נתחזק! עובדה היא שהרבה פעמים היהודי מתעורר מתרדמתו כאשר הוא מרגיש את האנטישמיות. כל השורש וכל ההסבר של אנטישמיות מוסבר היטב בפרשת תולדות: ליעקב יש כבר בבטן אמו אח-אויב, עשיו. "ויתרוצצו הבנים בקרבה… ויאמר ה' לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". יעקב נולד עם עשיו, האנטי – יעקב. והוא יעבוד בשבילו בכך שהוא יגרום לו לשמור על יהדותו. אין צורך בהסבר לאנטישמיות . זה כבר בגנים! אבל למה? ובעיקר, איך יכול להיות שיצחק אהב כל כך את עשיו, אותו שונא ישראל? התורה נותנת לנו תשובה מאוד מוזרה – "ויאהב יצחק את עשיו… כי ציד בפיו"! אהבה בגלל סטייק?! התשובה היא כמובן יותר עמוקה. אנחנו יודעים ש"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". המדרש אומר שכאשר קולו של יעקב נשמע בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, ידיו של עשיו למטה, אבל אם קולו של יעקב לא נשמע באותם מקומות, ידיו של עשיו על עלינה. כמו נדנדה – כשיעקב למעלה, עשיו למטה וההפך. זה התפקיד של עשיו: לצוד את הפה, את הקול של יעקב! הוא כמו כלב רועה, שניתנה לו זכות לנשוך את הצאן כאשר הוא מתרחק מדרכו. יותר מאוחר, יצחק מגדיר עוד יותר את התפקד של עשיו, "שומר ישראל": "על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך".רש"י מסביר: "תריד, לשון צער, כמו "אריד שמים". כשיעבור ישראל על התורה, ויהיה לך פתרון פה להצטער על בכורות שנטל, ופרקת עולו". כי עשיו, הגוי, יחזיר אותנו תמיד ליהדות, כאשר נרצה להיות כמוהו! ההתבוללות היא לא התרופה לאנטישמיות, כפי שחשבו פעם בתקופת ההשכלה, אלא האנטישמיות היא התרופה להתבוללות! דרך אגב, ישמעאל לא נשאר בצד. בפרשת תולדות, אנחנו רואים את יצחק מגיע לגרר (עזה בימינו) ושם "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים… ויגדל האיש" – הגניוס היהודי פעל כבר אז! רש"י מסביר ש"הארץ ההיא", זאת אומרת ארץ קשה ו"השנה ההיא" הייתה שנת בצורת. ובכל זאת במקום לשמוח מהשגשוג הכלכלי שהביא היהודי הזה, כתוב: "ויקנאו אותו פלישתים" והם סותמים לו (ולהם באות זמן!) את הבארות שהוא חפר! מעניין לראות שכאשר יצחק יכול להגיע סוף סוף לשלווה, אחרי כל המלחמות, רק אז ה' מדבר איתו כדי להרגיעו ואומר לו "אל תירא כי אתך אנוכי". ממה מפחד יצחק עכשיו? מהשלווה! הוא יודע שהרוגע הוא לא תמיד טוב ליהודים. "וישמן ישורון ויבעט". הוא לא מפחד מהערבים, הוא מפחד מהנשיקות ומהפסטיבלים לשלום שלהם, מהמזרח התיכון החדש, מהשלום של הגיבורים, מהחומוס בדמשק! מה שמפחיד את יצחק, זה ההתבוללות. ד יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ. הקב"ה צוחק מהאבסורד בעולם. אבסורד, זה לעשות את ההפך ממה שצפוי (כמו ללכת ופתאום ליפול). ה' יודע כמובן מה שצפוי להיות אצל כל אדם ואדם או כל עם ועם, הוא הלא יודע את סוד העולם: אם אדם או עם הולך בניגוד לתוכנית הצפויה של הקב"ה, בעיקר בתחום המוסר וההתנהגות כלפי עם ישראל, אזי ה' רואה שאותו עם או אדם הולך להסתבך וצוחק על כך מראש. גם אנחנו צוחקים כאשר אנחנו יודעים סוד שהאחרים לא יודעים, כמו במצלמה נסתרת. ככל שהגויים והפוסט–ציונים רוצים לנתק אותנו מהיהדות, כך יש יותר חזרה בתשובה. ככל שהיהודים רוצים להתקרב לגויים, כך הם מורחקים מהם, כי "הן עם לבדד ישכון". יותר רוצים להתפטר מחלקים של הארץ הקדושה על מנת להשיג שלום, כך יש לנו יותר פיגועים! כי "הישמר לך לכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה, פן יהיה למוקש בקרבך" (פרשתכי תשא). ההיגיון והעם היהודי לא הולכים ביחד. שוכחים שיש עוד היגיון – ההיגיון של ה'. ההיגיון של היהודי זה להיות לא הגיוני. עכשיו ה' עונה לגויים. ה' לא צריך לעשות שום דבר. במו ידיה, מהבחירה החופשית שלה, האנושות תתמוטט. הצחוק הוא ביטוי של כוח וסבלנות."צוחק מי שצוחק אחרון". יושב בשמים: שמים הוא מושג של נצח. לשבת, הוא מושג של דין כמו 'לשבת על כסא הדין'. ה אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ. לולי הפחד הזה, לא היו מפסיקים מלתקוף את ישראל ולרודפו. כך פחדו ושותקו בעבר הרחוק או הקרוב הגווים (במלחמת ששת הימים הסורים עצרו את הטנקים שלהם בגולן, המצרים לא העיזו להמשיך בהתקפתם). ו וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי: עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי. המלך זה עם ישראל והמשיח. אבל רק בציון, ארץ הקודש. אין מה לעשות, המשיח יבוא מארץ ישראל, "כי מציון תצא תורה". ז אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק: יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה–אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. רש"י: אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע. ה' אמר אלי: על ידי נתן ושמואל. בני אתה:ראש לישראל הקרויין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר: כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך: אני היום: שהמלכתיך עליהם. ילדתיך:להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דה"א יד) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש"ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי. החוק הוא כפי שאמר ה' למלך דוד באמצעות שמואל, שהוא יהיה מלך לעם ישראל הקרויים "בני בכורי ישראל", כי המלך או נשיא הדור הם ככל הדור, כי הנשיא הוא מהות הכל. המלך דוד מסכם: החוק הוא שאנחנו נקראים "בני בכורי", ולעולם ה' לא יחליף את עמו ואת דתו. המלך דוד מראה לנו איך צריך לדבר אל העם: "ה' אמר אלי בני אתה". צריך לדבר איתם דברים גדולים וגבוהים, על חוק שלא ישתנה לעולם, שעם ישראל, בנו הבכור והאהוב של הקב"ה תמיד יישאר כזה, ושאנחנו בתהליך של לידה והתחדשות מתמדת. כל יום הוא הזדמנות להתחדש. אם כך, למה ה' מביא לנו כל כך הרבה ניסיונות לאחרונה? לאחר שכרון החושים של החזרה לארץ, שכחנו את היעוד שלנו. רצינו להיות עם ככל העמים. אבל להיות עם נורמאלי, זו לא הנורמאליות בשבילנו! יש לנו תפקיד להיות אור לגויים. לשם כך ה' לא נותן לנו לשכוח את המשימה שלנו ושולח לנו אויבים שאמונתם הפרימיטיבית מזכירה לנו שהכח הכי גדול בעולמו של ה', היא האמונה.לפעמים נדמה שחלק ניכר של עם ישראל מתרחק מה'. אבל בן, אפילו אם הוא יתרחק לרגע מאבא שלו, נשאר הבן שלו. ח שְׁאַל מִמֶּנִּי–וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ; וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ. שאל ממני: הכח של עם ישראל הוא, כמו שראינו, הפה שלו. רק צריך לקרוא לה'. כמו בשיר השירים: "יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגות, הראיני את מראיך, השמיעני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה". בחוץ אורב הנשר, בסלע יש נחש וכל מה שיש ליונה זה את הקול שלה, לצווח לעזרה. בסתר המדרגות: בסוד של התעלות בתוך משברים וייסורים. ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ: מבטיח ה' לעמו כי אם רק יבקש, יקבל את נחלתו שבהתחלה הייתה ארץ כנען ושייכת לגויים. אם עם ישראל יתנער מהדמות שצייר לעצמו, כעם חלש ונשלט ע"י הגויים, הרי שה' יחזיר לו את נחלתו. ט תְּרֹעֵם, בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל: כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם. שבט ברזל: שבט, לא רק שוט, אלא גם שבט, משפחה. ברזל: ראשי תיבות של בלהה, רחל, זלפה, לאה. כוח הילודה והחינוך של האמהות הצדיקות. י וְעַתָּה, מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ; הִוָּסְרוּ, שֹׁפְטֵי אָרֶץ. אמירה של ישראל לגויים לחזור בתשובה ולהכיר במלכות שדי. יא עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה. גילו ברעדה: הרעדה נובעת מיראת ה'. הגילה, השמחה החזקה שמתבטאת ברעד ממש (התרגשות גדולה כמו באקסטזה אמיתית של התפעלות אין סופית), מופיעה כאשר האדם רואה שהוא מגיע לעבודת ה' ביראה אמיתית. יראת ה' -> רעדה -> גילה. להפך מהמקובל, יראת ה' גורמת לגילה (גילה= גילוי). יב נַשְּׁקוּ-בַר, פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ– כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ: אַשְׁרֵי, כָּל-חוֹסֵי בוֹ. בר = טהור ובן בארמית. תתקרבו לערכים הטהורים של ה' ולבן הבכור שלו. אם תמשיכו לנאוף, ה' יאנף, יכעס ותעברו מהעולם. אשרי כל חוסי בו: המאושר זה ההוא שסומך על ה' (לוקח מחסה) ולא תלוי בגורמים אחרים. אם אתה חושב שהאושר תלוי בדברים חיצונים, הרי שאין לך אושר כי אתה תמיד מפחד שאותם הדברים שמרכיבים את האושר שלך יחסרו לך. המאושר האמיתי, הוא שתלוי אך ורק בדבר אחד, בה', שאוהב אותו. לכן הוא ממשיך להיות תמיד מאושר ויציב, אפילו אם הדברים לא מסתדרים כמו שהוא היה רוצה. פעם אמר לי מישהו מאוד עני, שהוא האדם הכי עשיר בעולם, כי יש לו אמונה ויראת שמים. פרק זה מאיר את התהליך שבו אנו נמצאים. השיבה לארץ ישראל התחוללה בצורה "כאילו" טבעית. בדרך לציון, ה' הסתתר מאחורי כל מיני אירועים. מובא בספר "קול התור" שהסיבה להסתרת הפנים, היא כי לא היו לנו מספיק זכויות, ולכן לא היו ניסים גלויים, לכאורה. זה הביא לחסר בהירות בתוך עם ישראל ורוב העם לא ראה את החזרה לארץ כתהליך אלוקי. רוב העם חשב ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". בזכות צה"ל ניצחנו ולא בזכות ההשגחה! כך התפתחה בעם ישראל תפיסה חילונית שאינה מכירה תודה לה'. כך התפתחה גם תפיסה דתית שנשארה גלותית ולא שמה את ארץ ישראל במרכז המפה. אבל, לאט לאט, אנחנו כולנו, מתחילים לראות את ההשגחה האלוהית "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". תהילים פרק ב'תהילים
מדהים ומקסים! המון תודה תמיד היה קשה לי להתחבר כי לא הבנתי מילה וכך אני ממש מרגישה סוף סוף קשורה לתהילים. שוב תודה הגב