פרשת ויקרא: ארץ ישראל והפרשה

ספר ויקרא שנתחיל לקרוא בו בשבת הקרובה, נקרא גם תורת הכוהנים. זאת מכיוון שהוא עוסק בעיקר בקורבנות. מובן מאליו שארץ ישראל חשובה יותר מכל הקורבנות, מכיוון שאין בית מקדש בלי ארץ ישראל, ומשום כך לא מקריבים קורבנות בחו"ל. 

בכל זאת ננסה למצוא, כמו בכל הפרשות, קשר בולט לארץ הקודש וחשיבותה.

הפרשה שלנו מתחילה במילים: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". ידוע שהמילה ויקרא כתובה עם אלף זעירה. הרבה פרשנים ניסו להסביר את הכתיבה יוצאת הדופן הזו. רוב בפרשנים רואים כאן ביטוי של ענוותנותו של משה רבנו.

הזוהר (תוספות הזוהר א') נותן פרשנות אחרת לגמרי. הוא רואה באלף הקטנה ביטוי לחוסר שלמות של המעמד, היות והוא מתחרש בסיני, בחו"ל, ולא בארץ ישראל. השלמות האמיתית יכולה להיות אך רק בארץ ישראל.
נסתכל על התקופה של האירוע: כנראה שלא הייתה אי פעם, תקופה בה עם ישראל היה כל כך קרוב לקב"ה, מאשר ארבעים שנות שהיית עם ישראל במדבר. ענני הכבוד סובבו את העם, המן ירד מן השמיים, הבאר של מרים סיפקה לבני ישראל מים בחינם, ובגדיהם לא בלו. משה רבנו הוביל אותם ונתן להם עצות בכל התחומים, והעיקר – היה להם משכן נייד באמצע המחנה, ששם הם יכלו להקריב קורבנות בכל עת. האם אפשר לחלום על מציאות יותר טובה מזו?

לעומת זאת, כאשר העם נכנס לארץ ישראל, הם התחילו לחיות חיים "נורמאליים" – הם היו צריכים לעבד את האדמה, לייצר את הבגדים בעצמם, ולנהל מלחמות קשות (בהן השתתפו כל העם שהיו כולם תלמידי חכמים ויראי שמיים).

בכל זאת, הזוהר בא ואומר לנו שלא חשוב כמה טוב יכול להיות בחו"ל, אפילו מבחינה דת, הדבר העיקרי חסר לנו שם והוא – ארץ ישראל, שבלעדיה אין אפשרות להגיע לשלמות אמיתית.

הרבה יהודים לכאורה 'דתיים', גרים גם היום בחו"ל בשכונות גלאט כשר, עם בתי כנסת בכל פינה, כוללים למכביר וישיבות רבות. יתכן מאוד שרוב המנהיגים שלהם אוסרים עליהם לעלות לארץ ישראל, ארץ עם הרבה כופרים, סכנות של פיגועים ו… גיוס חובה לכולם! חבל, כי שום דבר לא שווה בלי ארץ ישראל!

נהיה תפילה שהם ואנחנו לא נשכח אף פעם, הודות לאלף הזעירה של הפרשה, שבלי ארץ ישראל, היהודים עוד לא הגיעו למטרה הסופית שהיא קיום התורה בארץ הקודש.