רפואה ושמחת תורה יוסף ארוון, כ״א בתשרי ה׳תשע״דפברואר 27, 2016 כל השנה ובעיקר בחג שמחת תורה, עלינו להיות בשמחה. אבל איפה השמחה? בנו או במה שמעלינו?כדי להבין את מקור השמחה, נחזור לפסוק המפורסם "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך…". מה ההבדל בין שמחה לטוב לבב?השמחה באה כשאדם נפגש עם מימד שגורם לו תחושה של חידוש. למשל אדם קונה לחם – האם הוא שמח? לא במיוחד, כי זה אירוע שגרתי. אבל אם הוא מקבל מתנה – הוא שמח היות וזה משהו חדש, משהו שמתאסף אליו וגורם לו שמחה. כמו שכותב הרב קוק בפרק ב' באורות התשובה: "השמחה האמיתית באה כאשר יש משהו שמעל מדרגתנו וטוב לנו".נוסיף דוגמאות להמחשת עומק מחשבתו של הרב: – כשאדם פוגש חבר טוב, הוא מרגיש שמחה. יש חידוש בחייו. יש משהו שונה בחייו. – כשאדם מתחתן, יש לו שמחה עצומה, כי הוא נפגש עם מימד חדש שהוא עוד לא הכיר, עם חידוש אדיר שמתאסף אליו. – כשיהודי נפגש עם התורה, עם התפילה, עם בוראו, הוא מקבל שמחה אמיתית, שבאה ממקור של אין סוף. הוא מתמלא אור שמחוצה לו.אבל יש בעיה, לפעמים המתנה היא כל כך יפה שאדם לא מרגיש שזה שלו. אין לו טוב לב מהמתנה. זה גדול עליו. אין לו שייכות. למשל אדם שמתחתן עם אישה מאוד יפה יכול להרגיש שהיא יותר מידי טובה בשבילו והוא אינו טוב לב בכך. או יהודי שפוגש את עולם התורה, יכול להרגיש אפסיות, עד כדי כך שהוא מרגיש שהתורה היא בטוח משהו משמח, אבל זה לא בשבילו. הוא לא טוב לב מהתורה הענקית הזאת.השמחה באה ממשהו חדש. הטוב לב בא מהשייכות לחידוש הזה. והיהודי צריך להיות שמח וטוב לבב. זאת אומרת שהתורה צריכה להיות לו חדשה כל יום. אם הוא נפגש עם פרשת השבוע או עם התפילה בהרגשה של "כבר מוכר לי" אז אין לו שמחה מהתורה ומהתפילה.השגרה, הבנאליות, יוצרת מחסום לשמחה. החידוש, ההתלהבות, ההתפעלות כל פעם מהמתנה האין סופית שמהווה התורה, היא יוצרת את השמחה. בגלל זה ה' בחסדיו, נותן לנו לפעמים לחדש חידושים בתורה, אבל האמת היא, שלא צריך חידושים, אנחנו אלו שצריכים להתחדש!יש שקוראים את ספר תהלים כל יום, אבל האם תמיד בהתרגשות? האמת שכדי לשמוח מתהלים, לא צריך חידושים, אלא התרגשות חדשה. כל אחד מאיתנו יודע את זה, שכאשר יש לנו צרות או שמחות, אותם תהלים של אתמול, שקראנו מתוך הרגל, הופכים מקור לים של דמעות! מה קרה? הרי קיבלנו חידושים, אלא אנחנו חידשנו את הרגש שלנו, הבנו פתאום מה גודל המתנה של התהלים, כמה זה אדיר, ובאתו זמן יש לנו טוב לב בתהלים, כי אנחנו מרגישים שזה שייך לנו, שזה מדבר אלינו, שזה קרוב גם אלינו.עוד פעם דוגמה כדי להבין מה ההבדל בין טוב לב ושמחה. אם אתה חושב ש"קנית" את אשתך ושהיא "בכיס שלך", אולי אתה טוב לב אבל אתה לא שמח. כדי להיות שמח מאשתך, צריך להסתכל עליה כל יום בעיניים חדשות וליהנות, להתפעל, ולהעריך כל רגע ורגע, את המתנה האדירה הזאת שנקראת "אשתך".כדי לשמוח, צריך ענווה. הגאוותן – שום דבר לא מפתיע אותו, כי הוא מעל כולם. בטח שמזמן הוא לא מתפעל מאשתו ובטח שהתורה קטנה עליו.כדי להיות טוב לב… צריך גאווה להיות יהודי, כי הסכנה של הענווה היא שאתה יכול להפחית את הערך שלך עד כדי כך שאתה חושב שהתורה זה רק בשביל הצדיקים ולא בשבילך. תלמיד חכם צריך להרגיש שהוא נסיך, שהוא הבן של הקב"ה ושהתורה שייכת לו!אז בשמחה תורה, צריך שמחה וטוב לבב. שמחה מהמתנה האדירה שמעליך, התורה, ומצד שני צריך טוב לבב, לדעת שלמרות ערכה האין סופי, היא גם חלק שלך, היא שייכת לך. אולי בגלל זה, בשמחה תורה אנחנו לא פותחים את התורה, זה ענק עלינו, זה מתנה שלעלום לא נוכל לגמור ליהנות ממנה, אבל באותו זמן אתה רוקד עם התורה כי היא שלך, כי אתה הבן של הקב"ה.לסיכום, כדי לשמוח, צריך להתפעל מהתורה שבאה מעולם אחר, אבל מצד שני אתה צריך להרגיש נוח איתה, כי היא שלך. חגים ומועדים חגים ומועדיםשמחת תורהתורה ורפואה