תורה ורפואה: איך עוברים את יום הכיפורים בשלום? יוסף ארוון, ז׳ בתשרי ה׳תשע״דפברואר 27, 2016 יום הכיפורים הוא יום קשה מבחינה גופנית ונפשית. זהו יום של ייסורים, ללא הדברים הבסיסים של החיים כמו מים, אוכל, או מנוחה. וטבעי שהאדם מתלונן ואומר: למה לי כל הכאב הזה, מה התועלת בכך?בכדי שנבין את ערכם של הייסורים נספר סיפור חסידי: פעם, ברוסיה הקרה, נכנס חסיד לבית רבו בסערה רגשית.– "רבי, נמאס לי, אני רוצה למות. הילדים כולם חולים, פוטרתי מעבודתי, אין לי גרוש בכיס, ועכשיו אשתי התאשפזה במצב קשה. נמאס לי, אני רוצה לגמור עם החיים האלה. הרבי מנסה להרגיעו ומציע לו כוס תה חם. המשקה המתוק והאווירה החמה של הבית עושים את שלהם, ולאט לאט החסיד נרגע ובסופו של דבר נרדם על הכורסה. עוברות כמה דקות ומתוך שינה הוא צועק:– "אני רוצה עוד, אני רוצה עוד!" – ומתעורר ושואל את הרבי:– "האם אני עוד חי?"– "כן, בני" עונה לו הרבי , "אתה עוד חי"– "תודה לאל, כי אני רוצה עוד לחיות!"– "ומה קרה ששינית את דעתך פתאום?", שואל רבו?– "רבי, חלמתי! הייתי בשמיים וזה היה יום הדין שלי. מולי הקב"ה ועל ידו מאזניים ענקיות, והוא מבקש שיכניסו את הזכויות שלי, ונכנסת עגלה קטנה של מצוות ושמים אותה על כף הזכויות. עכשיו, הקב"ה מבקש להכניס את העבירות ולתדהמתי נכנסות עגלות ועוד עגלות מלאות עבירות, כי מסתבר שלא קיימתי מצוות בשמחה. שמים אותן על הכף השנייה וכמובן המאזניים נוטות לכף חובה! מה יהיה? אני צועק מפחד!– רגע, אומר לי הקב"ה. יש עוד דברים שנוכל לשים על כף הזכות. ואז נפתחת דלת שלישית ועגלות, עגלות עמוסות נכנסות ושמים אותן על כף הזכות. – "מה זה?" אני שואל באנחת רווחה.– "אלה הייסורים שלך, הן נחשבות כמו הזכויות שלך". ולאט, לאט כפות המאזניים משתוות. כמעט. חסר רק עוד קצת ייסורים בכדי שהמאוזנים יתאזנו. חסרים לי כמה ייסורים נוספים כדי שאוכל לזכות בגן עדן… ואז התחלתי לצעוק: "אני רוצה עוד ייסורים, אני רוצה עוד! ואז התעוררתי". – "רבי, עכשיו אני רוצה לחיות אפילו אם יהיו עוד ייסורים, כי הבנתי שהם לטובתי!"הלקח מהסיפור הזה, הוא שאנחנו צריכים להודות לה' על כל הייסורים שלנו במקום להתלונן. ביום הכיפורים נודה לקב"ה על הרעב, על הצמא, על כאבי הראש שמלווים אותנו וכן נודה על כל הייסורים של השנה, ונתחזק במחשבה שכל הבעיות שלנו הן כפרות לטובתנו, ואז נוכל אפילו להנות מהם.עוד דבר: בימים האלה אנחנו אומרים: "ממעמקים קראתיך ה'" – אנחנו יכולים להשתמש במעמקים האישיים שלנו בכדי להתפלל. נראה אותנו בדמיוננו מתפללים, במקומות שאנחנו נמצאים במצוקה בחיינו. לראות אותנו מתפללים על יד מיטתו של חולה היקר לנו, לראות אותנו במקום העבודה שקשה לנו להסתדר בו, בחדר של הבן או של הבת שעוד לא התחתנו, על ארץ ישראל שבזים לה, לבכות על התורה שמזלזלים בה, ובעיקר לבכות על הקב"ה שסובל לראות את בניו מחליפים אותו בתרבות זרה וזולה… כל אחד ימצא את המקום שכואב לו וממעמקים אלה יבכה לה'.כתוב: "הייתה לי דמעתי לחם" – אם נתרגש, אם נבכה מעומק הלב, לא נרגיש צורך באכילה. העיקר להתרגש, ואפילו מדי פעם להפסיק בזרם התפילה הכתובה כדי להצטער על העבירות שעברנו השנה. אם נעשה מיום הכיפורים תפילה אישית, נצליח להתרומם.ואם בכל זאת, לא נצליח, צריך להבין שהמאבק שלנו, אפילו כושל, הוא העיקר, ושאפילו קצת זה הרבה. ויש להתנחם בעובדה שעיצומו של יום הכיפור מכפר. אפילו אם לא נהיה מושלמים, הקדושה של אות יום מכפר עלינו.תודה אבינו מלכנו שאתה סולח לנו ומטהר אותנו בכל יום ובעיקר ביום הקדוש הזה. חגים ומועדים חגים ומועדיםיום הכיפוריםכיפורכיפוריםתורה ורפואה