תורה ורפואה לפרשת דברים ותשעה באב יוסף ארוון, ד׳ באב ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 תפסיקו לכעוס על ה', זה רק פוגע בכם! כל רופא יודע שעוצמת המחלה תלויה לא רק בחומרתה אלא בעיקר בתגובה של החולה למחלה. לדוגמה, פעם ראיתי שני חולים שלשניהם כאבי גב חזקים. האחד היה מתלונן כל הזמן. השני היה מתלונן מעט. שלחתי את שניהם לעשות צילום גב. בצילום של הראשון, לא היו שום סימנים של נזק בעמוד השדרה. הצילום של השני, זה שמעט להתלונן, גילה גב עם נזקים רבים. שאלתי אותו כיצד זה ייתכן שהוא לא מתלונן יותר עם גב כזה. והוא ענה "שטויות דוקטור, לוקחים כדור וזה עובר". ראיתי הרבה דוגמאות דומות בחיים שלי וניתן לסכם, שיש עולם של "קוטרים" ויש עולם של סבלנים. לא רק המחלה כואבת אלא התלונות על המחלה כואבות אף הן. בפרשה שלנו, דברים, משה מסכם במשפט אחד את הסיבה האמיתית לחטא בני ישראל בט׳ באב: "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו… וישמע ה' אלוקנו את קול דבריכם ויקצוף…" (דברים א, כז). ההתמרמרות והתלונות של בני ישראל, הם שהביאו לתגובה הקשה של הקב"ה. זה לא עוזר להתלונן, כי כאשר מתלוננים, אנחנו מבאים עלינו את הכעס של הקב"ה וצרות נוספות. ה' אומר אז: "אם אתם מקטרים על סתם, אני אתן לכם סיבות אמיתיות להתלונן עליהן. בכיתם בכייה של חינם, תבכו בכי של דורות". איך אפשר לבכות על הכניסה לארץ זבת חלב ודבש? יש קשיים, נכון, אבל אם לא עושים מזה יותר מידי עניין אפשר להתגבר עליהם, בע"ה. לא הקושי כואב, אלא התגובה שלנו לקושי. לרגון זה להכות את עצמנו. במשלי יח', ח' כתוב: "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן" תרגום חופשי של רופא: הנרגן מכה את עצמו כאשר הוא מתלונן וזה נכנס לבטן שלו, לאברים הפנימיים שלו. ואכן אנחנו יודעים שהרבה מחלות של מערכת העיכול נובעות מהתמרמרות, כגון כיב קיבה או דלקת במעיים או שלשולים. מה הסיבה לתלונות? המלבי"ם מסביר, בצורה מדהימה: "הנרגן מתלונן תמיד על ה', שבראו לרעתו, ושרעות בעולם הם רב מהטובות, ובזה יתלונן על הנהגת ה'. בדמיונו הוא דואג תמיד ומצייר לעצמו שכל מה שיש לזולתו חסר לו, וכל טובות ה' כאילו הן רק רעות". פרוש הדבר, מקור ההתמרמרות של אדם ומקור האומללות שלו נעוץ בדמיון שלו שכאילו ה' לא רחמן, מכאיב, כועס, ומעניש אותו כל הזמן, חס וחלילה. המלבי"ם מסביר שהכול תלוי בתפיסה שלנו את הקב"ה. רוב האנשים פיתחו דמות מזויפת של ה', כאילו הוא כועס ומעניש כל הזמן, וזה מכרסם בהם ואוכל אותם.בחינוך שלנו, צריך מאוד להיזהר ממילים כמו: ״ה' יכעס עליך! הוא יעניש אותך… וכו". המלבי"ם ממשיך ונותן לנו את המפתח לאושר ולבריאות: "שאם לא ירגן, ימצא להפך שהכל לטובה והכל ברכה וחסד וישמח בחלקו ונפשו תגיל בישועת ה'". עלינו להבין שהאושר בחיים הוא עניין של הגדרת החיים שלנו. אם אנחנו נתלונן כל הזמן, נקבל באמת חיים רעים. אם אנחנו נשמח בחלקנו, יהיו לנו חיים טובים. פעם שאלו רב זקן מה סוד אריכות ימיו והוא ענה: "פשוט – אני מודה לה' על הכל, ככה הוא לא צריך לקחת אותי לשמיים על מנת להראות לי שבאמת הכל מתנהל לפי חסדו יתברך". כשאדם מודה לקב"ה, הוא מביא על עצמו ברכה מהשמיים והקב"ה שמח לתת לו את חפצי ליבו. לכן עלינו להשתכנע ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד". בפרקי אבות כתוב: "אם חייך לא כרצונך עשה רצונך כחייך". אפילו אם היינו רוצים חיים אחרים, עלינו לשכנע את עצמנו שה' מנהל את החיים שלנו תמיד לצד החסד. אז מה שיש לנו, זה הטוב האמיתי. הרע הוא רק שאנחנו נלחמים כו הזמן עם רצון ה' ורוצים להוכיח לו… שהוא טועה! אז, מעכשיו, אם ברצוננו להיות בריאים עלינו פשוט לשננן בעקשנות וברגש: ״הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". חגים ומועדים פרשת שבוע דבריםחגים ומועדיםפרשת שבועתורה ורפואה