רפואה בפרשת מקץ: הצורך בביקורת עצמית חיובית יוסף ארוון, כ״ו בכסלו ה׳תשע״הפברואר 28, 2016 יש הרבה אנשים שמעבירים את חייהם בתחושה מרה של ביקורת עצמית לא פוסקת. הם רואים את עצמם כלא מוצלחים, לא צדיקים, לא לומדים מספיק, לא מתפללים מספיק בכוונה וכו' וכו'… בקיצור שום דבר לא בסדר איתם, והם חיים במתח מתמיד של פחד מעונש משמיים שעלול להגיע בכל רגע! מחשבות כאלה הן כמובן לא מועילות. הן אפילו מסוכנות כי החרדות הללו, חוץ מכך שבעצמן הן גורמות לעצב, לכעס או לעייפות תמידית, הן גם משפיעות על הגוף ויכולות לגרום לכל מיני מחלות כגון יתר לחץ דם, דפיקות לב, נדודי שינה, כיב קיבה, מעי רגיז, הפרעות הורמונליות ואפילו כאבים בכל הגוף. יש חשיבות רבה להעביר קורס בסיסי של פסיכולוגיה לכל המחנכים. לא רק למורים אלא גם לכל משגיחי הדת כולל הרבנים שמפחידים את הילדים ואת המבוגרים, עם כל מיני דרשות מחרידות על גיהינום, גלגולי נשמות, עונשים משמים, וכו' וכו'… אולי המחנכים הללו אינם מודעים דיים לתוצאות הדרמתיות של הדיבורים שלהם, אבל הרופאים כן שהרי הם רואים את הנזק הגדול שהם גורמים למי ששומע אותם. לא ככה מחנכים! להיפך, צריך לחנך ע"י עידוד וביקורת בונה. ניקח דוגמא מהפרשה שלנו. אנחנו רואים שאחיו של יוסף מוזמנים לסעודה ע"י אותו משנה למלך שמתנהג אליהם בצורה מאוד מסתורית. ואנחנו קוראים משהו מוזר מאוד, בפסוק לד' שבפרק מג': "…וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ". בתרגום חופשי: בנימין מקבל פי חמש מתנות מאחיו. הדבר הזה הוא בעצם מבחן, ניסיון שבו יוסף יבדוק את האחים שלו – האם הם השתנו או האם שוב תפרוץ קנאת האחים לבנימין שמקבל יחס מועדף מהמשנה למלך? והתוצאות של המבחן הן טובות מאוד! לא רק שהאחים לא אומרים מילה אלא הם שותים יין ומשתכרים משמחה. רש"י אפילו מסביר לנו שמאז מכירת יוסף, הם פסקו על עצמם להתנזר משתיית יין, כאות של אבל וחרטה. אז למה עכשיו הם שוברים את איסור שתית היין? בגלל שהם ראו שהם מסוגלים עכשיו להתגבר על עצמם ולבלום את רגש הקנאה. השיפור במידותיהם מילא אותם בשמחה והם השתכרו מרוב סיפוק עצמי כאשר הם נוכחו לדעת, שהם הצליחו לתקן לגמרי את מידת הקנאה שהייתה כל כך קטלנית! הם ראו את השיפור שלהם ושמחו בו. אז לא צריך יותר ביקורת? כמובן שאנחנו נדרשים לעשות חשבון נפש כל הזמן, וזה טוב מאוד על מנת להשתפר, אלא שהאדם מרוב ביקורת יכול ליפול ברוחו, לכן האדם נדרש גם להעריך כל שיפור במצבו ולשמוח ממנו, ואת זה אנחנו לפעמים שוכחים לעשות. אנחנו חושבים בטעות שהדת היא סוג של ביקורת קפדנית של עצמנו. גם בתור הורים אנחנו מרבים בביקורת שלילית לילדינו וגורמים להם בכך נזק רציני. עלינו ללמוד להעניק לעצמנו ולאחרים ובעיקר לילדינו טפיחות על השכם ולשבח את עצמנו. הצלחת לקום למניין? הצלחת לכוון פה ושם בתפילה? אמרת מילה נחמדה למישהו? חייכת למישהו שהיה זקוק קצת לאהבה? למדת חצי שעה למרות שכל היום עבדת קשה? נתת צדקה כפי יכולתך? הצלחת לשפר קצת את המידות שאתה עובד עליהם? הצלחת לדבר כמה רגעים עם ה'? להודות לו שאתה נמצא בארץ הקודש? שהתעטפת בטלית והנחת תפילין? תשמח בזה! רופא או מחנך יודע שהעידוד חשוב יותר מהביקורת. אם רוצים שהחולה, התלמיד או הילדים שלנו ישתפרו, נעודד אותם תחילה. אנחנו רוצים להשתפר? כן, אז נבדוק את עצמנו, גם בצורה חיובית. זהו גם אחד מהמסרים הרבים שיש לנו בחג חנוכה: קצת אור דוחה הרבה מהחושך. אז, מעכשיו עשו חשבון, כל יום, מכל המעשים הטובים שעשיתם היום… ובטוח שתמצאו ממה לשמוח! בהצלחה. פרשת שבוע ביקורתמקץפרשת שבוערפואהתורה ורפואה