עשרה בטבת – הצום היחיד הדוחה את השבת יוסף ארוון, ט׳ בטבת ה׳תשע״גדצמבר 20, 2023 בעשרה בטבת קרו ארבע דברים עיקריים: התחלת המצור על ירושלים תרגום התורה ליוונית (בח' בטבת) פטירת עזרא הסופר הכרזת הרבנות הראשית על עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי. על נושא זה לא נדון במאמר זה. מהו הקשר בין שלושת האירועים הראשונים? למה יש שלושה צומות הקשורים למצור על ירושלים ונפילתה? למה לא מספיק צום אחד ביום חורבן המקדש עצמו – תשעה באב? נבדוק כל אחד מהאירועים הללו, אבל נגלה כבר עתה שהקשר העיקרי ביניהם הוא – הגויים הרוצים לקחת מאיתנו כל מה ששייך אך ורק לנו, ורוצים באותה הזדמנות לבטל את עצמאותנו. חיילים רומאים מקיפים את חומת ירושלים (התמונה נוצרה על ידי Copilot של מיקרוסופט) תרגום התורה ליוונית בשמיני, תשיעי ועשירי בטבת, המלך תלמי חייב 72 חכמים, לתרגם את התורה ליוונית, כשכל אחד מהם מבודד בחדר משלו, ללא מגע עם האחרים. לכאורה, היינו צריכים לשמוח. ככה, כל האנושות תוכל להבין מה כתוב בתורה, וכך נהפך להיות רב המכר של כל הזמנים. אבל חז"ל אמרו שביום הזה נפל חושך על העולם! והם הוסיפו: "והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל". למה?! כי לתרגם את התורה בשפה אחרת משפת הקודש, זה להוריד אותה לרמה של סיפור. כשהתורה בעברית, היא קוד, ספר מוצפן, שלא יכולים לפענח בלי לשון הקודש בצירוף אותיותיה המגלות לנו את השורש לכל דבר, את הגימטרייה שלה, והנקודות והטעמים שלה. התרגום, זה כאילו לתאר תמונה מאוד יפה עם צבעים אדירים לאדם עיוור. אי אפשר להבין את הפנים של התורה, בלי העברית. הגוי, כאשר הוא לא מבין משהו, הוא משנה אותו. רק היהודי מסוגל לקבל את התורה, גם כאשר הוא לא מבין אותה. נוסף לזה, התורה שייכת אך ורק לעם ישראל, כי רק ליהודים יש נשמה המוכנה לקבל את התורה, עד כדי כך שכתוב: "גוי שעוסק בתורה חייב מיתה". לגויים, יש להם שבע מצוות בני נוח והם מחויבים רק בהם. חז"ל מסבירים שהתורה היא כמו ארוסה. כתוב: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". אומרים חז"ל: "אל תקרא מורשה, אלה מאורסה". כאשר אנחנו עולים לתורה, אנחנו מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". מי שאומר שספר התורה הוא ספר 'חכם' מאוד, לא הבין שום דבר. התורה היא קודש ולא ספר היסטוריה, או סיפורים יפים. לדאבוננו, גם בישראל בבתי ספר חילוניים, מלמדים את התורה עם ספרים ללא נשמה, שמסתפקים בתרגום מילולי ללא טעם (ראה מהדורת 'קסוטו' על התנ"ך). הרצון של היוונים לתרגם ולקחת לעצמם את התורה מאיתנו, היה ניסיון מאוד שפל לחלל את התורה ולהוריד אותה לעוד ספר פילוסופי! ירושלים מצור סביב לה אין ספק שירושלים היא לא רק סתם הבירה שלנו, אלא היא סמל של העצמאות שלנו, לכן בכל הזמנים הגויים רצו לסלק אותנו ממנה. אבל למה היה צריך שלושה ימי צום (עשרה בטבת, יז' בתמוז ותשעה באב) כדי לזכור את האירוע של נפילת העיר? עשרה בטבת מסמל את ההתחלה של המצור, ההתחלה של הפורענות. יז' בתמוז מצביע על פריצת החומות, וט' באב מציין את חורבן בתי המקדש. אז בסדר, אבל היה אפשר להסתפק בצום אחד! למשל כאשר חוגגים את יום העצמאות לא חוגגים את ההתחלה, האמצע והסוף של מלחמה השחרור. מסתפקים ביום אחד. התשובה לכך חשובה מאד: ה' שולח לנו מסרים כל הזמן. בהתחלה, במשך ובסוף כל אירוע שלנו בחיים. בכל שלב אפשר לעצור את התהליך ולנסות לתקן אותו. אפשר לחזור בתשובה בכל שלב של המצב. עשרה בטבת דוחה שבת לתענית עשרה בטבת יש משהו מאוד מיוחד. זהו הצום היחיד שלפי ההלכה יכול לדחות את השבת, אם כי זה אף פעם לא קורה בלוח הזמנים העברי הנוכחי (חז"ל סידרו את הלוח העברי כך שי' בטבת לעולם לא יחול בשבת). ולמה יש בכוחו של הצום הזה לדחות את השבת, מה שאין כן בשאר הצומות ואפילו לא בתשעה באב שלכאורה הוא הצום החמור מכל צומות החורבן? כי הכל התחיל בעשרה בטבת. אומנם, לא הורגש שום דבר מיוחד בירושלים. שלוש שנים ישבו הרומאים מסביב לעיר, אבל הם היו רחוקים והשפעתם לא הורגשה. בתוך ירושלים, כל אחד המשיך לנהל את חייו כאילו שום דבר לא קרה. וכאן הייתה הטעות! צריך היה להתחיל להגיב מההתחלה למעשים העוינים. ניקח לדוגמה את ימינו – מצב של התקפות טילים חוזרות ונשנות על דרום ישראל. בתחילה פצמ"רים 'טפטפו' רק על גוש קטיף, אבל זה היה רחוק מתל אביב, וזה לא הזיז לאף אחד. אבל אחרי הנסיגה שלנו מהגוש ולמרות כל ההסכמים , 'הטפטוף' המשיך וגם אז לא הגבנו. עד שכיום הטפטוף הזה נעשה גשמים וסערות לא פוסקות. עכשיו מאוחר מדי. אי אפשר כבר להגיב בלי תגובות חזקות ואבידות רבות בקרב האוכלוסייה היהודית. אבל אם היינו מגיבים בי' בטבת, לא היה קורה יז' בתמוז, ולא ט' באב. אם היינו מגיבים לקסאם הראשון, לא היינו במצב העגום שאנחנו נמצאים בו עכשיו! בגלל זה, אפשר וצריך לדחות השבת במצבי חירום שכאלה. אי אפשר לחכות, זה פיקוח נפש. כאשר צריך להגיב מיד – מגיבים ולא ממתינים למוצאי השבת! השיעור הזה הוא חשוב מאוד. לא רק לטילים צריך להגיב מיד, אלא גם במילה הגסה הראשונה של הילד. וכן באלימות משפחתית – אישה צריכה לעזוב את הבית ברגע שהבעל נעשה אלים. צריך גם תגובה מיידית של ההורים, ברגע שהילד נתפס מעשן את הסיגריה הראשונה שלו. פטירת עזרא הסופר עם פטירתו של עזרא, נגמרה בעצם תקופת הנביאים. מעכשיו תתחיל תקופה החכמים. נגמר הזמן של גילויים מהשמים, מתחיל הזמן של הלימוד. מתחילה תקופה שבה חכם עדיף מנביא (בבא בתרא, דף יב' עמוד א'). עזרא היה למדן גדול (מכאן הכינוי שלו – "הסופר"), אבל במקביל היה אוהב ציון ואיש מעשה. הוא ניסה לארגן את שיבת ציון מבבל, אבל הרבה יהודים נשארו אדישים לבקשתו לחזור לארץ הקודש, כמו שכתוב בישעיהו: "החרשים שמעו והעיוורים הביטו לראות. מי עיוור כי עם עבדי". מי הוא "עבדי" שנאמר בפסוק? אלה הם דווקא היהודים הדתיים, החרדים, המלומדים, אלה שלא מפספסים אפילו תפילה אחת במניין בבית הכנסת. עלו רק יהודים לא כל כך דתיים ולא כל כך בקיאים בתורה. כמובן, שהאדישות הזאת מצד היהודים לומדי התורה והמקפידים על מצוות קלות כחמורות , לא זר לנו. הרי הדור שלנו ראה את התופעה הזאת לפני כשבעים שנה, כאשר קהילות רבות של יהודים חרדים לה', נשארו בישיבות שלהם בחו"ל. בימינו גם כן, נוכחים לראות אנשים מאוד דתיים, שמכריזים שאין כמו ברוקלין או פריז ומבקרים (מלשון ביקורת) בלי סוף את הישראלים! עזרא היה החיבור בין הדת לבין הציונות. הוא היה הסמל לעצמאות רוחנית ולאומית. עזרא הסופר היה גם תורה וגם אהבת ציון. הוא חיבר שני עולמות ביחד. עזרא בא להגיד לנו שלא רק שצריך לחלום על התורה ועל ארץ ישראל, אלא שצריך לחלום על תורה בארץ ישראל. לסיכום נהיה תפילה שצום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. חגים ומועדים חגים ומועדיםי' בטבתירושליםעשרה בטבתצוםצומות