תורה ורפואה לפרשת וארא – "גלותיטיס" – מחלת הגלות של היהודים (בעקבות אירועי הטרור בצרפת) יוסף ארוון, כ״ה בטבת ה׳תשע״הפברואר 4, 2025 הפעם, באופן יוצא מן הכלל, לאור האירועים שהתחוללו בצרפת, אנחנו נצא קצת מהתוכנה הרגילה של 'רפואה בפרשה', אם כי לא לגמרי, כי נדבר גם על מחלה מאוד חמורה שהביאה כבר קטל על מיליוני יהודים בהיסטוריה. מדובר על "גלותיטיס" חריפה, מחלה של אהבת הגלות אצל היהודים. המחלה מוכרת מאז שהעם היהודי נולד, והיא הולכת ומחריפה עם השנים. המחלה מתאפיינת באדישות מוחלטת לשעבוד בו נמצאים אותם יהודים בגלות. הם מאבדים את טעם הגאווה להיות עם חופשי בארצם והם כבר אינם מרגישים את כאב הזרות בארץ לא להם. יותר מכך, הם סובלים משכחה חריפה לכל מה שקשור לעבר המפואר שלהם. קוראים לזה "אמנזיה של ההיסטוריה היהודית". המחלה מתגלה בעיקר אצל דתיים, ומכיוון שהם גם נושאים את ווירוס ההתבוללות, הם נעשים מבולבלים ואז ניתן לשמוע מהם משפטים מוזרים כגון: "מה רע בגלות" או "מה יש לי לעשות בישראל?", "כיף לי ללמוד כאן את הגמרא שלי בלי ללכת לצבא" או "כאן סיר הבשר שלי, ממה אוכל לחיות בארץ ישראל שם כולם ציוניים כופרים". יש לציין שחלק מכל התסמונת הזאת מלווה ב'ישראלו-פוביה' – פחדים בלתי הגיוניים כלפי ארץ ישראל. איך מתחסנים מול התסמונת הזו, שדרך אגב, פוגעת גם בצאצאים של אותם חולים וגם הם יתחילו להגיד את אותם משפטים מבולבלים, עד שהם ישכחו לגמרי את חוש ההתמצאות שלהם, וישכחו מאין באו. בפרשתנו נמצא תרופה טובה שיכולה להחזיר להם את השפיות שהם איבדו. כך אומר הרופא הגדול, משה רבנו, בפרק ו', פס' ח': "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'". השם של התרופה הזאת, היא "מורשה". היא מיועדת בעיקר לחולים דתיים שמשוכנעים שהיהדות היא אך ורק דת ולא לאומיות. אותם החולים מוכרים כחולים מסוכנים, כי הם חושבים להשתייך רק לדת ולא לעם, ומסרבים בתוקף לשמוע את הצורך לעלות לארץ ישראל, כמו שכתוב: " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו', ט'). ספורנו במקום מסביר 'קוצר רוח' כחוסר התבוננות. לא לקחו את הזמן להתבונן! ובעצם, בפסוקים האלה, כתוב שה' נותן לנו את ארץ ישראל כמורשה, ז"א ירושה. האמת היא, שיש לנו שתי ירושות. אכן, כאשר אנחנו מצביעים על ספר התורה בבית הכנסת, אנחנו אומרים: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". הירושה היא בעצם ירושה כפולה. רק בשני פסוקים בתורה נכתבה המילה 'מורשה'. יש לנו מורשה אחת שהיא ארץ ישראל ועוד מורשה נוספת שהיא תורת ישראל. אלה הם שני חלקים מאותה ירושה שנתן לנו הקב"ה בעצמו. אי אפשר לקבל את המורשה באופן סלקטיבי ולקחת רק את מה שנראה לנו טוב. אי אפשר לקבל את התורה בלי לקבל את ישראל ולא ניתן לחיות בארץ ישראל ובאותו זמן להתנכר ליהדות. אי אפשר ללמוד תורה בפריס בלי להתכונן לעלות לארץ הקודש. אי אפשר לגור בתל אביב ולא ללמוד תורה. יש לציין שיש חשיבות מיוחדת לעלייה של יהודי צרפת. הרבי מלובביץ היה נוהג להגיד שימי המשיח יגיעו עם עלייתם של היהודים מצרפת, כי כתוב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ ופָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית,כח', יד'). אותיות 'פרצת' הן אותן אותיות של 'צרפת' . התפקיד שלנו ושל חכמי הדת המקומיים שלהם, היא להגיד לאותם יהודים-צרפתים, שוב ושוב, שאנחנו רוצים שהם יעלו לארץ ישראל כדי לקבל את המורשה הכפולה שרק כאן, בארץ הקודש, אפשר לקבל וליהנות ממנה. בסוף, נהיה תפילה שה' יתקע בקרוב בשופר גדול לחירותנו וישים קץ לגלויותינו. פרשת שבוע ארץ ישראלגלותגלותיטיסואראטרורירושהישראלמורשהפרשת שבועצרפתתורה ורפואה