רפואה בפרשת משפטים: האם הרפואה בימינו היא מעין עבודה זרה?

בתור רופא משפחה דתי, הרגשתי תמיד מבוכה עם המקצוע שלי. אני אגיד מיד מה שהפריע לי – באיזשהו מקום הייתה לי תחושה שאני עושה… עבודה זרה. הנה, המילה נזרקה ואני מיד שומע מה שיגידו הקוראים: איך יכול להיות, הרי רפואה היא מקצוע של עזרה לזולת ושל חסד, אז מה קרה?

נכון, אין ספק, וכבר הרמב"ם אמר בקשר לפרשה שלנו שבה מופיע הפסוק המפורסם: ”אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא." שמות כא, יט.

הרמב"ם פסק שמכאן ניתנה הרשות לרופא לרפא, ושהטיפול בחולה נחשב אפילו כמצווה. הקב"ה מרשה, מאשר ואף מעודד את האדם ליזום כל אמצעי שיעזור להתרפא. הרמב"ם מוסיף ויוצא בחריפות נגד איסור הליכה לרופאים. אדם צריך להסיר מחלתו ע"י תרופות, כמו שאדם רעב צריך להסיר רעבונו ע"י אוכל. אבל בכל זאת, אני תמיד חשבתי שהרפואה היא 'בלוף' אחד גדול ושלדאבוני השתתפתי גם אני בבלוף הזה.

בתור אדם מאמין, אני הרגשתי שבמקום למכור לאנשים כל מיני טיפולים, לפעמים כואבים או מיותרים, היה יותר טוב לחפש בתורה את הפתרון.

הרי חזקיה המלך גנז את ספר הרפואות, בגלל שהוא היה… יותר מדי יעיל ומוצלח. בזמנו של חזקיה, היהודים החולים הפסיקו להתפלל לקב"ה כאילו לא היו יותר זקוקים לו. בימינו המצב די דומה, למרות שאין לנו את אותו ספר הרפואות.

מזה צריך להקיש שהחולה חייב להתפלל לקב"ה ולדעת שכל הרפואה תבוא ממנו. הרופא הוא רק אמצעי, שדרכו ה' מעביר את רפואתו.

עוד דוגמה: בגמרא כתוב משפט מאוד בעייתי: "טוב הרופאים לגיהינום"! מה? הרופא הטוב, בעל כישרונות שהוא רכש במשך שנים רבות של הקרבת עצמית, דווקא הוא ילך לגיהינום?! זה לא נראה צודק. חז"ל מסבירים לנו שהרופא הטוב כאן, הוא הרופא שחושב שהוא עצמו הרופא הטוב ביותר והוא מסוגל לרפא בכוח עצמו כל חולה. רופא יהודי יודע שאם הוא מרפא, זה אך ורק בעזרת ה'.

בתנ"ך מסופר על המלך אסא שלא הלך לדרוש את ה', אלא את עצת הרופאים ונענש על כך. מדוע התנ"ך מדגיש זאת? האם לא די לומר שלא הלך לדרוש את ה'? מדוע צריך לומר שהלך לרופאים? לכן מבין הרמב"ן שיש כאן חטא. בשביל מלך צדיק כמו אסא, זה היה חטא, כי עבור הצדיקים יש לפנות לנביאים שבדורם.

לסיכום, ההלכה אומרת לנו שאמנם אם אנחנו יהודים עם אמונה ענקית, מותר להסתפק בתפילה לקב"ה ובייעוץ עם הצדיקים שיש בדורנו. אלא, לכל אחד מאתנו, שדואג ומפחד מכל דבר וששוכח כמעט שיש בורא בעולם ברגע שהוא קצת חולה, או כאשר לתינוק יש חום, חובתנו היא לפנות לרופא מתוך השתדלות דתית כמו כל דבר בחיים, ובאותו זמן להתפלל לרופא הגדול, הרחום והנאמן, הקב"ה בעצמו ולא לשכוח שהרופא הוא כלום, אלא רק מי שמבצע את רצון ה'. אני אוסיף עוד שכדאי גם להתפלל על הרופא בעצמו. תחילה, שהוא עצמו ירגיש טוב באותו יום שנבקר אותו, שהוא יהיה במצב רוח טוב (דבר נדיר בימינו), כדי להיות כלי נאמן ביד ה'.

לסיום, כתוב: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו… פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה… ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם" (ברכות ה' ע"א).

חז"ל שואלים איך יכול להיות שאדם מפשפש במעשיו ולא מוצא כלום?! אין אדם שחי ולא חטא, לכן צריך למצוא הסבר אחר שלא קשור עם איזה עונש מחוסר לימוד תורה, אלא בגלל שאם הוא היה יודע היטב את התורה הוא היה מוצא את הסיבה הרוחנית של הייסורים שלו.

כתיבת תגובה לבטל