פרשת ואתחנן: תורה ללא ארץ ישראל, אינה תורה שלמה

לפני כחודש בהיותי בביקור משפחתי בצרפת, פגשתי הרבה יהודים 'דתיים' עם כיפה שחורה שאמרו לי כולם כמעט אותו דבר: "טוב לנו לחיות כאן. למה אתה רוצה שנעלה לארץ? יש לנו את הכל כאן. הכולל, הרב, הכשרות, הפרנסה ואני לא צריך לעשות מילואים. אפשר ללמוד תורה בכל מקום. העיקר הוא ללמוד".

עבור אותם אלה שבוחרים להישאר בחו"ל (שימו לב, אני לא מדבר על יהודים שנאלצים להישאר בארץ מולדתם בגלל אילוצים מוצדקים), אני מציע לקרוא, בין היתר, את פרשת 'ואתחנן' שכחוט השני מחברת בין התורה לארץ הקודש.

זה מתחיל עם משה רבנו שפשוט נותן לנו להבין שכל תורתו שלו לא יכולה להיות מושלמת אם הוא לא נכנס לארץ:
פרק ג', כג'-כה': "ואֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְךָ וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן".

מה אומר כאן משה לקב"ה? "ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְך".
הרב בחיי  מסביר שהפרוש של 'החילות' הוא 'התחלת'. משה אומר בתרגום חופשי: "אתה, ריבונו של עולם, רק התחלת לתת לי את התורה, אבל היא עוד לא שלמה, כי היא יכולה להתגשם רק בארץ. קיבלתי עד עכשיו את התורה של המדבר, תורה של גלות אבל טרם קיבלתי את חלקה השני, את תורת ארץ ישראל. אנא ה' תשלים לי את התורה, כמו שכתוב – המתחיל במצווה עליו להשלימה"! לכן הוא ממשיך ומתחנן לה': "אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה", כי אם אני לא עולה לארץ, חסרה לי שלמות בתורה. 
אחר כך נראה לא מעט פסוקים שאומרים כולם באופן ברור שאם ה' נותן לנו את התורה, זה כדי לעשות אותה בארץ ישראל:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם. (פרק ד', א')

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (שם, ה')

וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (שם, יד')

יש לשים לב בפסוק האחרון שהתורה כתבה כאן  לַעֲשֹׂתְכֶם, כי אדם יוצר את עצמו עם התורה. התורה עושה אותנו. 

וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. (פרק ה', כז')

וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (פרק ו', א')

התורה אף מעידה כי ה' הוציא אותנו ממצרים כדי לתת לנו את הארץ:

וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. (שם, כב'-כג')

אבל בני ישראל מוזהרים – אסור לעשות ברית עם האויב ולתת לו לחנות בישראל:

וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. (פרק ז', ב')

רש"י אומר בקשר ל"תְחָנֵּם": "לא תחנם, לא לתת להם חן. אסור לו לאדם לאמור כמה נאה ארמי הזה. דבר אחר לא לתת להם חנייה בארץ".

אסור ליהודי שבחר להישאר בגלות להגיד: "כמה יפה ונעימה צרפת או אמריקה, אני אשאר שם" ולישראלים אסור להגיד "איזו תרבות יפה יש לבדואים, נלך ונלמד מהם איך לחיות חופשיים".

אני לא יודע איך יהודי גלותי שקורא את הפרשה הזו, יכול להישאר שם! כל כך ברור שה' רוצה את התורה שלו בארץ הקודש וזהו. כל השאר מיותר.