פורים בראי ההסטוריה

היום נלמד קצת היסטוריה. אגב, מכיוון שהמילה היסטוריה היא מילה לועזית, היה אפשר לכתוב אותה כ'הסתוריה'.

אם מגילת אסתר הוכנסה לתנ"ך, סימן שהיא מספרת על מעשה שעתיד להתחדש, לכן עלינו לנסות להבין איפה ומתי מעשים דומים הופיעו. ואכן יש המון נקודות משותפות לעוד שני אירועים מרכזיים – השואה והקמת היישוב בארץ ישראל.

נתחיל עם הצהרת כורש. כורש הפרסי, היה מלך טוב שראה בעין טובה את האפשרות להחזיר את היהודים שישבו אצלו לארץ ישראל, דבר המזכיר את הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה. כורש עזר ליהודים (כמו בלפור) עם כסף רב. אבל, היהודים כהרגלם, לא התלהבו במיוחד, ורק כ-42,000 מהם עלו לארץ ישראל, כדי ליישב אותה ולבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. הבעיה הייתה  שהארץ הייתה כבר מאוכלסת במספר עמים, ללא קשר שורשי ביניהם. הם באו מהארצות השכנות כמו עירק, מצרים וסוריה. השליטים של אותן ארצות שכנות, לא רצו שהיהודים יחזרו לארצם, לכן הם העבירו אלפים מתושביהם לארץ ישראל.

הצהרת כורש התרחשה בשנת 536 לפני הספירה וכמעט מיד התחילה התסיסה בארץ, בצורץ התקפות נגד היהודים. אותם 'פלסטינים', (שם שהם קיבלו מאוחר יותר ע"י הרומאים), רצו את הארץ רק לעצמם. היהודים היו צריכים להגן על עצמם. חצי העם גויסו לצבא ההגנה והיו שומרים, והחצי השני המשיך לנסות ולבנות את הארץ ואת בית המקדש, דבר שמאוד מזכיר את תקופת 'חומה ומגדל'! אותם מקומיים גם שלחו מכתב הלשנה נגד היהודים עם כל מיני שקרים, כגון שהיהודים מתנהגים באלימות ברברית כלפיהם (מזכיר לכם משהו מתקופתנו?).

העמים שבסביבה גם איימו על 'סנקציות' נגד המלך אם הוא לא יפסיק את ההתיישבות היהודית. שנה לאחר הצהרת כורש, המלך כורש נכנע ואסר על עליה של היהודים לארץ וכשאחשוורוש עלה לשלטון, הוא נתן הוראה להפסיק גם את בניית בית המקדש, דבר שלא מנע מהיהודים להשתתף במשתה שלו!

ואיפה המן בכל האירועים הללו? ובכן, המן היה עמלקי, צאצא של עמלק ונין של אגג, לכן הוא נקרא, המן האגגי. הוא גר בנגב, ומהר מאד הצטרף למרד הפלסטיני. הוא קיבל הוראה להסתנן לפרס, ולהשפיע על מלך אחשוורוש לבחור 'בפתרון הסופי' של היהודים.

זה מביא אותנו לתקופת השואה. אנחנו יודעים כיום, שהיטלר ימח שמו, חשב על 'הפתרון הסופי' אחרי פגישתו עם המופתי של ירושלים בשנת 1941. הנה לנו המן בדמות המופתי! באותו זמן החלה עלייה דלילה לארץ, שהתחילה לפני המלחמה והייתה 'סכנה' לערבים, לכאורה, מפני אפשרות של הקמת מדינת ישראל. אבל כרגיל, אפשר לסמוך על היהודים שהם לא יתלהבו מלהתיישב בארץ, ורק זרם דקיק של יהודים הגיע לארץ, דבר שהביא אותם להכנס למלכודת של הנאצים, מאוחר יותר.

בשנת 1917 שר החוץ הבריטי בלפור, הכריז על הצהרת בלפור, בו האנגלים התחננו ליהודים להקים מדינה משלהם בישראל. אבל אחרי שהאנגלים התייאשו מחוסר הרצון של היהודים לעלות לישראל, ועקב התחלה של תסיסה בעולם הערבי, הופיע הספר הלבן, שהגביל את עליית היהודים לישראל ובכך הכניס את היהודים שנשארו באירופה לתוך מלכודת מכונת המוות של הנאצים.

אחרי מלחמת עולם השנייה, יצאה החלטת האו"ם, סוף, סוף, שנתנה עצמאות למה שנקראה 'פלסטין' אז. לדאבוננו, שנה אחר כך, הם כבר ניסו לחזור בהם מההצהרה ולעשות לנו בעיות. מעניין לראות שהרגע הניסי, רגע החסד, המשיך רק שנה, כמו החסדים של המלך כורש שהם גם החזיקו שנה. לצערנו, גם בימינו אין התלהבות של העם היהודי לעלות, אלא אם הם מרגישים מאויימים עד כדי כך שהם חייבים לעזוב את הארצות בהם הם שוהים. לצערנו, אין שליח יותר טוב מהאנטישמים והאנטי ציונים! 

כבר היום אנחנו עדים למעשים שיכולים להיות התחלה של שואה חדשה, בהנהגת מנהיגי עולם השותפים למוסלמים, אבל אל לנו לדאוג כי נצח ישראל לעולם לא ישקר! השאלה היא איך היהודים לא מסוגלים להבין שכאשר העם היהודי לא נענה לבקשות חוזרות ונשנות של ה' לעלות לארץ, (ואי אפשר להגיד שהם לא מופיעות בתורה), הם בסופו של דבר משלמים מחיר יקר וטראגי.

נהיה תפילה שהם יפקחו בקרוב את עיניהם ויסכימו לקבל את הוראותיו של הקב"ה, המחזיר שכינתו לציון.