משפטים | עם אוייבים לא מתפשרים יוסף ארוון, כ״א בשבט ה׳תשע״ומרץ 6, 2016 פרשת משפטים משופעת בהלכות. לכאורה, לא פרשה שאמורה לדבר על ארץ ישראל, מדיניות וגיאוגרפיה לכאורה. בכל זאת בפרק כג' (כז' – לג') אנחנו קוראים: אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ. יש בפסוקים האלה הרבה נושאים עמוקים אבל נתרכז בעיקר בפסוקים: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ." יש פה הלכה ברורה: אסור לעם ישראל לכרות חוזה שלום עם הגויים שיושבים בארץ ישראל, ואם לא נעשה כך, הם יחדירו את תרבותם ואת אלוהיהם לתוכנו, ואפילו יתפוצצו בתוכנו כמוקש. התורה היא לא רק סיפור של העבר הרחוק. היא מדברת גם לימנו. בקשר לעניין של ברית שלום, אפשר להגיד שלדאבוננו, אפילו דתיים הבקיאים בכל ההלכות אחרות, שכחו את ההלכה הזאת. דרך אגב, פסוקים דומים חוזרים מספר פעמים בתורה, למשל בספר במדבר פרק ז': וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. רש"י אומר במקום, שהפסוק "לא תחנם" פרושו שלא ניתן להם מקום חנייה בארץ. בקשר לערבוב התרבויות והאיסור להתחתן איתם, נזכור רק שהאינתיפדה הראשונה פרצה בדיוק בשיא הביקורים של כיתות תלמידים יהודים (על פי החלטה של הנשיא דאז) בכפרים ערביים, דבר שהביא להרבה נישואין בין צעירות יהודיות לערבים. האינתיפדה, ברוך ה', עצרה את האופנה הזאת. בקשר לפסוק "יהיה לך למוקש", ראינו בעצמנו את הפיגועים שפרצו בהמשך לחוזה השלום 'אוסלו'. כן, חבל שדתיים הדוקים מאוד, אז ואולי גם היום, לא שכחו את הלכות הפרט, אבל שכחו לגמרי את ההלכות האלה בקשר לארץ ישראל. מוזר! בקשר לפסוקים שמדברים על חובה לגרש מלפנינו את יושבי הארץ, לא כדאי להרחיב את הנושא הבוער הזה שמזכיר לנו מה שקרוי בימינו 'טרנספר'. אין גם טעם לנגוע בנושאים הפוליטיים-גאוגרפיים של גבולות ישראל שמתייחסים באופן ברור לגבולות ארץ ישראל השלמה (עד הנהר – נהר פרת). המסר של התורה הוא ברור ולא במקרה, ה' דיבר על ישראל בסוף הפרשה, כדי להזכיר לנו שאם ה' נותן לנו את ההלכות האלה, הן צריכות להיעשות בישראל ולא בברוקלין. נבקש בקול רם ובטוח מהנציגים הדתיים, לא לשכוח שוב, את הלכות איסור מכירת חלקי ישראל. במזמור תהלים קכ' יש פסוק מאוד עמוק: "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה". תשימו לב שבעצם כתוב שברגע שהיהודים יתחילו לדבר על השלום, אז הערבים יפרשו את זה כסימן חולשה, ואז 'המה למלחמה'! רק נתחיל לדבר אתם והם ינצלו את החולשה שלנו (כי אסור לכרות ברית עם האויב). התורה צודקת ואם המנהיגים שלנו היו פשוט קוראים את הפסוקים האלה, היינו מונעים מעצמנו הרבה שפיכות דמים של יהודים טהורים וקדושים. ארץ ישראל פרשת שבוע אוייבאוסלומלחמהמשפטיםספר שמותשלום