אדר חודש של עצב או של שמחה? יוסף ארוון, ח׳ באדר ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 באופן תיאורטי, חודש אדר היה צריך להיות חודש עצוב. הרי איום של שואה חל על עם ישראל בעקבות גזירתו של המלך אחשוורוש להשמיד את כל היהודים ב-127 מדינות שלטונו.חודש אדר הוא גם החודש בו נפטר משה רבנו.המן, כאשר הטיל את הגורל לקביעת התאריך להריגת כל היהודים, הגריל את חודש אדר, והוא שמח על כך מאוד, כי הוא ידע שזה החודש בו נפטר משה, רבם של ישראל.ובכל זאת, חודש אדר הפך לחודש של שמחה וצחוק. הכל התהפך בצורה בלתי הגיונית ובמהירות עצומה. יש לציין שחודש אדר הוא החודש של שבט נפתלי. מה שמאפיין את נפתלי זו הריצה המהירה שלו, "נפתלי איילה שלוחה". זה כוחה של המהירות – נפתלי יודע לצאת מההגבלות שלו. אחת מהמפתחות של השמחה בחיים, הוא כאשר אנחנו יודעים לצאת מהגבולות שלנו, כאשר אנחנו מצלחים להתרחב. אנחנו שמחים כאשר אנחנו מוצאים את הזיווג שלנו שמכפיל את כוחנו. אנחנו שמחים כאשר נולדים לנו ילדים ונכדים שמגדילים את המשפחה.הצחוק הוא גם סוג של הרחבת האופק. כאשר בן אדם צוחק, זה בגלל שאין כבר מקום לשמחה שיש בתוכו, הוא חייב לפרוץ בצחוק. בעצם אפשר לחלק את המילה צחוק כך: צ-חוק, או צא – מהחוק. המילה חוק, בעברית, מתכוונת גם לחלק המגיע לאדם כמו "לחם חוקו" מנת הלחם המגיעה לו. הצחוק מוציא אותנו מהעצב שמקטין או מגביל את כחתנו.חודש אדר בא ללמד אותנו, בין היתר, שאפשר תמיד להפוך כל מצב הכי קשה שהוא ("ונהפוך הוא"), וזה במהירות רבה, ע"י שנוי של ראיה על המצב, בשינוי של מחשבה מול המציאות.למה כתוב להפיל פורים ולא פור? כי יש תמיד שתי אפשרויות לראות את המציאות: או שהכל מקרה, גורל עיוור, כמו שחשב המן, או שהכל בהשגחה, אפילו אם זה לא נראה לנו תמיד. ביהדות, ה' שולט אפילו על הפלת פור.זווית הראיה שאנחנו צריכים לאמץ היא שאפשר לצחוק תמיד (אפילו אם לפעמים זה לא נראה מתאים, או אם קשה לנו), כי הכול לטובה. והרע, או מה שלכאורה מופיע כרע, הוא בסופו של דבר הטוב.את האמת הזו קשה לתפוס עם ההיגיון, ובגלל זה בפורים אנחנו מרדימים את השכל שלנו עם קצת יין. ואז אפשר להבין שרצוי להתבלבל בין "ארוך המן" ו"ברוך מרדכי", כי בעצם גם הרע משמש ככלי ביד ה', ובין הרע והטוב אין ממש הבדל. המן, הקוזקים, הנאצים, הערבים ועכשיו המן החדש בדמות של העריץ שצץ לו באירן – משחקים תפקיד שנתן להם ה'. דרך אגב הגימטריה של "ארוך המן" שווה לגימטרייה של "ברוך מרדכי". שניהם 502! מעניין לראות שאין כמעט הבדל חיצוני בין הצחוק והבכי. בשני המקרים מופיעות דמעות. הדמעות מטשטשות את הראיה שלנו. הדמעות של הבכי באות כי אנחנו לא מבינים יותר מה שקורה לנו. הן מודיעות לנו שאיבדנו, כאילו, את חדות הראיה. מה שמופיע עם הדמעות, זו הסתכלות מעוותת של המציאות.הדמעות של הצחוק, גם כן מפריעות לראיית העיניים הגשמיות שלנו, אלא שהפעם, הן מאפשרות לנו ראיה יותר פנימית ועמוקה. זאת הראיה של הנסתר, של בורא העולם. זה הצחוק שמאפשר לדחוק הצידה את ההיגיון ומאפשר לנו לגלות מי נמצא מתחת לתחפושת של הטבע. אלה דמעות של גילה, של גילוי של ה' בעולם הזה.חודש טוב! חגים ומועדים אדרחגים ומועדיםפורים