רפואה בפרשת ויחי: איפה ניתן למצוא אושר ובריאות? יוסף ארוון, י׳ בטבת ה׳תשע״הפברואר 28, 2016 האדם המודרני סובל מהרבה תסכולים, ואלה מביאים אותו לעתים קרובות למחלות כרוניות, או לדיכאונות. ד"ר אוסלר, רופא מפורסם מהמאה האחרונה, כתב: "לא מה שאתה אוכל גורם לך אולקוס, אלא מה שאוכל אותך!". רוב האנשים רוצים להגיע להצלחה חומרית ולנוחיות בחייהם ואם הם לא מקבלים בדיוק את מה שהם רוצים – הם נכנסים ללחץ. בפרשתנו אנחנו רואים מישהו שהולך בכיוון ההפוך מהחברה כולה. מדובר על יששכר, כמו שכתוב בפרק מט', פסוקים יד'-טו': "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד". אנחנו יודעים שיששכר הוא אב הטיפוס של התלמיד-חכם. הוא לא טיפש, הוא רואה שאמנם המנוחה טובה, ושיש בארץ הרבה דברים נעימים, אבל הוא לא פונה לעונג הזה. הוא מעדיף לסבול ולשאת את עול התורה! איך ניתן להבין אותו? ננסה לענות על כך… יששכר מבחין שכל התענוגות החומריות של החיים הינן חולפות וזמניות. כמה זמן אפשר להישאר על חוף הים עם בקבוק קולה? יששכר לא רוצה רק להנות זמנית, אלא מחפש את האושר התמידי. יששכר אומר לנו איפה נמצא האושר האמיתי – אך ורק בתחום הרוחני והאמונתי. בדרך כלל, האדם מחפש עונג שנותן לו משמעות בחיים, אם כי רוב הזמן, אותו עונג יכול לגרום לו גם נזק, כמו למשל העישון, האכילה המופרזת או ההימורים. להבדיל, היהודי מוצא משמעות בחיים, ביהדות, בתורה ובארץ הקודש, וזה גורם לו עונג בחיים. הוא רק מתבקש להרגיש באמת ובתמים את העונג מאותם דברים, כי כן – אנחנו יכולים להנות, באמת, מהתורה או מהתפילה, או מהקדושה שעוטפת את ארץ ישראל בכל מקום ובכל הזמנים, כמו שכתוב בתהילים, כז: "התענג על ה' וייתן לך משאלות לבך". כמובן שיש כאלה שמיד יגידו שאם אנחנו מחפשים תענוג בתורה, זה סימן שאנחנו לא לומדים את התורה לשמה! וכאן צריך להבין מה שרוצה הקב"ה מאתנו. הוא לא רוצה שנעשה רק את המצוות, אלא שנעשה אותם בשמחה. הרב שלמה אבינר שליט"א, נוהג לספר בדיחה בנושא: זה כאילו בעל שעושה כל מה שרוצה אשתו, ושואל אותה: "נכון שאני בסדר איתך? אני עושה כל מה שאת רוצה, אבל… תדעי שאני אוהב את השכנה!". ובכן, מה תעשה אשתו? ממשיך הרב. בטח שהיא תזרוק אותו מכל המדרגות! אותו דבר עם ה' ואיתנו. בטח שהוא יכעס אם אנחנו עושים את המצוות שלנו מתוך חובה, ללא הנאה. צריך לזכור בזמן קיום המצוות, כולל התפילה, או לימוד התורה, שה' רוצה שנהנה מקירבתו ואם לא כך, הוא כועס עלינו כמו שכתוב בפרשת כי תבוא: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל ועבדת את אויבך…." (דברים כח, מז). המלך דוד הראה לנו את הדרך בתהילים: – "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב" – "ישמח לב מבקשי ה'" – "אשרי אדם בוטח בך" אז עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו אחראים לאושר האישי שלנו. הכל תלוי בהגדרה שלנו של האושר. אם אנחנו מגדירים את האושר רק כהצלחה חומרית, יתכן שנהיה אומללים בסופו של דבר, אבל אם אנחנו מגדירים את האושר כהנאה רוחנית של קרבת ה', ושיפור של המידות שלנו, אז נרגיש ממש מאושרים… ובריאים! פרשת שבוע דוד המלךויחיפרשת שבועתורה ורפואה