פרשת נח: על מה באמת נענש דור הפלגה?

על פי הרב נבנצל

"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". מפשט המקרא לא ברור מה הייתה מטרת אותה נסיעה 'מקדם' שבמהלכה מצאו בקעה להתיישב, תעלומה המביאה אותנו להתבונן מה המסר שהתורה רצתה להעביר לנו בשלושה מילים אלו "וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם".

על מנת להבין זאת שואל הרב נבנצל שליט"א מספר שאלות נוספות:

1) חטא דור הפלגה היה ניסיון בניית "מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית יא', ד') אולם כשהקב"ה ירד לראות כתוב: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (שם, ה') מה הייתה חומרת בניין אותה העיר שבגינהּ מגיע להם עונש? למה המגדל מתפרש כמרד וכפיות טובה כאמור, אולם מדוע בניית עיר נחשבת עבירה?

2) הקב"ה מצווה את אברהם אבינו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (שם יב', א') מדוע התורה מפרטת שלושה מקומות 'ארצך' 'מולדתך' 'ובית אביך'? 

3) המשנה אומרת: "עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם" (אבות ה', מב'). מלשון המשנה משתמע שכל אותם דורות לא עשו את רצון ה' ('מכעיסין') אם כך על איזה שכר מדובר שקיבל אברהם אבינו כנגד כולם?
מסביר הרב נבנצל: כשנח ובניו – היחידים ששרדו מהאנושות כולה – יצאו מהתיבה על הרי אררט, הם למעשה אלה שהתחילו בהקמת המשפחות שמהם יתפתח עולם חדש האמור להיות טוב יותר, מוסרי יותר; כעת מוכרחים למצוא מקום מתאים לפתֵח חיים. עליונותה של ארץ ישראל הייתה ידועה במסורת מאדם הראשון, שכן הוא בחר להקריב קורבנות בירושלים, וכן עשה גם נח אביהם. לכן הם התחילו לצעוד לכיוון ארץ ישראל "מקדם", דהיינו מהרי אררט שהם במזרחה של ארץ ישראל. בעת ההיא לא היו 'יהודים' ו'גויים'. אלא שבאמצע הנסיעה המלך נמרוד מסית אותם לעצור בבקעה שמצאו ולבנות עיר ומגדל. ממילא מובן מדוע ירד ה' לראות את העיר, משום שלמעשה הריהו החטא הראשון של האנושות החדשה.המדרש (פרקי דרבי אליעזר כד') אומר עליהם: "ומאסו ארץ חמדה, שנאמר: 'ויהי בנסעם מקדם'" וזה מזכיר לנו את חטא דור המדבר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו-כד). 

מאוחר יותר משפחה אחת עוזבת את בבל, אותה עיר שבנו בבקעה שבארץ שנער, וממשיכה את הדרך שהתחילו בני נח: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ… וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (שם יא, לט). הזוהר הקדוש אומר שתרח קיבל את ההחלטה לאחר שראה את הנס שאברהם בנו ניצל מכבשן האש, אליו נזרק על ידי נמרוד; אולם המשימה לא הושלמה, שכן הגיעו עד חרן והתיישבו שם. הזוהר מסביר את המילה חרן מלשון חרון אף.

בשלב זה הקב"ה אומר לאברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". מובן עכשיו הצורך בשלושת המקומות הנזכרים בפסוק זה, משום שזו הפעם השלישית שיוצאים לכיוון ארץ ישראל: פעם הראשונה כשיצאו מֵאַרְצְךָ, מארץ אררט; פעם שנייה מִמּוֹלַדְתְּךָ כשעזב עם אביו תרח את מולדתו-בבל; ועכשיו הפעם השלישית מִבֵּית אָבִיךָ, מבית אביו שבחרן.

כעת יש לנו תירוץ לשאלתנו השלישית: כל אלו שהתחילו את דרכם להגשמת המשימה להתיישב בארץ ישראל, הרי שרק התחילו במצווה אך לא השלימו אותה. ומכיוון שאין המצווה נקראת אלא על שם גומרה, בא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם, כלומר אותו שכר המגיע עבור מה שהתחילו את הדרך.
מעניין לראות שהעולם מחק מההכרה שלו שהחטא שהביא את המבול, בא תחילה על העיר ורק אחר כך על המגדל. הידיעה הזאת, נשכחה גם מהיהדות הגלותית, שהעדיפה לא לחשוב שהיה אפשר לתקן את אותו החטא בעליה פשוטה לארץ ישראל. יותר קל היה לזרוק את כל האשמה על דור המבול, אותו דור רשע לכאורה, מאשר לזכור שחטא סירוב העלייה לארץ ישראל הוא כבר היה החטא של הרבה דורות קודמים.