פרשת ויחי: הדרך אל האושר יוסף ארוון, י״ג בטבת ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 מהו מקור האושר – האם שכיבה על חוף הים עם משקה קריר ביד וחשבון מלא בבנק, או שמא ישיבה בישיבה, רכון על ספר גמרא? נדמה שבימינו 95% מהנשאלים היו בוחרים באפשרות הראשונה!ובכל זאת, בפרשתנו, יש אחד שהיה מעדיף את ההצעה השנייה. כך מצהיר יעקב על יששכר: "וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול". רש"י במקום מדייק: "העול הוא עול התורה". בתרגום חופשי כתוב כאן שיששכר, שאינו טיפש, יודע ומכיר את תענוגות העולם, אבל, בבחירה חופשית הוא מפנה את גבו לאותו עולם חומרי, ומקבל על עצמו את עולם התורה.ננסה להמחיש זאת בדוגמה: יש משחק כדורגל אדיר בטלוויזיה, אבל יששכר קם מהכורסה הביתית שלו והולך לחדר שלו ופותח ספר אורות של הרב קוק זצ"ל (זה משל אישי ומקרי כמובן!) ונאנח אנחה עמוקה… אבל לא מחרטה, אלא משמחה וסיפוק.הבעיה היא שרוב האנשים לא ינהגו כך, כי בשבילם תורה = חושך. אולי זה באחריות (אני לא מעז לכתוב באשמת) רוב הרבנים והמורים שלימדו, בעיקר בחו"ל, את התורה בצורה יבשה ומשעממת, בלי התלהבות, ובלי להבין את הצרכים של דור חדש של יהודים שהיה צריך להתמודד עם חברה חדשה, מודרנית ומושכת. היהודים, כבר לא היו בגטו או ברובע היהודי של הקסבה בצפון אפריקה אלא כבר היו חשופים לתרבות של סביבה לגמרי שונה ממה שהם הכירו עד כה.מכאן, יש לרוב היהודים מושגים מעוותים כלפי היהדות. הם נטו לחשוב שהעולם השחור שהציגו להם, עולם התורה, היה עולם פרימיטיבי ולא מעניין. אבל ההפך הוא הנכון: התרבות המערבית, הנאורה לכאורה, היא בעצם העולם השחור. עובדה שבתוך כמה עשרות שנים בלבד, החברה הזאת מתמוטטת תוך אלימות, סמים וחוסר משמעות לחיים בה. דווקא הצעירים היום, מחפשים את הערכים שהנשמה שלהם דורשת, אלא שהם עוד לא יודעים איפה למצוא המקור לשמחת החיים שחסרה להם כל כך הרבה.לא רק יששכר מצא את האור, אלא יש לנו תיאור של יהודה בפרשה שלנו (מט, יב) שמראה שדווקא יש הרבה שמחה בלימוד: "חכלילי עינים מיין ולבן שניים מחלב". חכלילי עיניים – פירושו עיניים אדומות, מבריקות; יין = 70 = סוד; לבן שניים מחלב – סימן שיהודה היה מחייך חיוך גדול שהראה את כל השיניים שלו. ובתרגום חופשי: יהודה, וכל לומדי התורה לאחריו, מתוארים עם פנים שמחות כשהם מגלים את סודות התורה.אולי כאן נמצא ההסבר של השמחה בלימוד התורה – גילוי הסוד. כשמגלים משהו שנסתר ונחמד, זה גורם לשמחה. דבר דומה ניתן לראות כשנותנים מתנה. לרוב המתנות עטופות בהרבה נייר ושרוכים צבעוניים. נוסף לזה, במקרים רבים, נותן המתנה מחביא אותה מאחורי גבו. בגלל זה המילה גילוי דומה למילה גילה, שמחה. גילוי הנסתר מביא גילה. כמו שכתוב בתהילים: "נגילה ונשמחה". רק התורה יכולה לגרום שמחה גדולה למרות שקראנו אותה אלף פעמים. כי כל פעם אנחנו מגלים איזה סוד שעד עכשיו התחבא עמוק.בדרך כלל, נהוג לחשוב שיש רק שתי בחירות בחיים: או להנות ולעשות מה שרוצים, או להיות רציניים ולהקריב את העונג. בצד אחד עולם התאווה, ומצד שני עולם התורה. היהדות האמיתית, לא המדומה, אומרת משהו שונה לגמרי (להבדיל מהדתות אחרות): אפשר וחייב אפילו להנות מהתורה!כתוב בתהלים: "התענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (לז, ד); " שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (קיט, קסב); אפילו בקידוש של שבת, אנחנו אומרים: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד".האדם מחפש את האושר בכל מקום בעולם ובכל הנאה חומרית אפשרית, אבל הוא לא יודע שההנאה האמיתית נמצאת כאן ועכשיו, בספר שלא השתנה מזה 3,300 שנה. תלמיד חכם נהנה ממש כאשר הוא מגלה את האמת ואת החוכמה במה שהוא לומד. פעם אמר לי תלמיד חכם, שהוא 'האפיקורוס' האמיתי, כי הוא נהנה אין ספור פעמים ביום מהלימוד שלו!כאשר הקב"ה ברא את העולם, נכתב: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" (בראשית ב, י). לפי זה הסדר הנכון הוא :עדן -> נהר -> גן, שראשי תיבות מהוות את המילה ענג-עונג. הגן הוא המקבל, הוא האדם. העדן הוא מקום השפע האלוקי, והנהר הוא האמצעי להעביר את השפע. הבעיה שהרבה אנשים הופכים את הסדר, ומתעסקים בעיקר בנהר, באמצעי, דבר הגורם לסדר לא נכון: נהר -> גן-> עדן, היוצר את המילה נגע. הנהר, האמצעי, שתפס בימינו את המקום הראשון ברשימת הדברים שאחריו רודף האדם, הוא בדרך כלל הכסף. האדם מקריב את כל כוחותיו לכסף, ובסוף אולי מקבל קצת עדן, קצת עונג!מזה, אפשר וצריך להקיש, שכדי שהיהודי ירגיש בסדר, עליו לשמור על הסדר הנכון ולשים את העדן, התורה, לפני הנהר, הכסף.בימינו האדם מחפש את העונג שייתן לו משמעות בחיים. היהודי התורני, לעומת זאת, כבר מצא את המשמעות בחיים שגורמת לו עונג.יתכן שיש אנשים שיקפצו, ויגידו: "אז אתה לומד בשביל הכיף? והרי צריך ללמוד תורה לשמה?". שאלה מעניינת, אבל דווקא ה' רוצה שנשמח בלימוד ובמצוות שלו! הנה רצונו: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"; "עבדו את ה' בשמחה"; "ישמח לב מבקשי ה'" וכו' וכו'.הרב שמואל אבינר שליט"א, מספר סיפור-בדיחה מאלפת: "פעם שאל בעל את אשתו – נכון אשתי שאני בעל בסדר? אני מנקה את הבית, עורך קניות, ומביא כסף הביתה, אבל אני חייב להגיד לך את האמת – אני מעדיף את השכנה". והרב מסכם, עם צחוק עדין, שהאישה זרקה את הבעל מכל המדרגות!חשוב מאוד להפנים את המסר של יששכר, ולמצאו עונג בלימוד התורה, במצוות שאנו עושים, בתפילה ובכל מה שקשור ליהדות. עלינו לחפש את ה"כיף" ביהדות, ולהבין שכל יום אנחנו מרוויחים אוצר יותר גדול מזכייה ב'לוטו' או בפיס. הלא כתוב: "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים עט, יא). פרשת שבוע אושרויחיפרשת שבועשמחה