הפטרת יום העצמאות | תחיית העצמות היבשות

ע"פ דברי תורה של הרב דינוביץ

אנחנו חייבים להעריך בהודיה עצומה לה' יתברך, שאנחנו הדור שרואה את הגאולה במו עיניו.

אם אנחנו רוצים לדבר על יום העצמאות, אנחנו חייבים לדבר על חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל בפרק ל"ז.

הנה הטקסט אותו נפרש בהמשך:

"א הָיְתָה עָלַי, יַד-ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי–בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-ה'. ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ–וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. ז וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ {ס} כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה': בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם–עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-ה'".

נבאר פסוק פסוק:

"הָיְתָה עָלַי, יַד-ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת":

ה' מביא את הנביא מול ערמה של עצמות יבשות, ללא רוח חיים. הנביא יחזקאל עדיין לא יודע שה' יעשה מהערמות העצמות היבשות האלה את התקומה של בית ישראל על ארץ הקודש.

"וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-ה'. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ–וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם".

יחזקאל לא יודע מה לעשות עם כל העצמות האלה, הוא מחכה שה' יעשה משהו, אבל ה' אומר לו שהוא, יחזקאל בעצמו, צריך להתחיל לעשות משהו: לנבא שהעצמות האלה יחיו שוב. בלי ההתערבות של יחזקאל, ה' לא יעשה דבר. ורק אז ה' מגלה את התוכנית המפתיעה שלו. הוא יתן חיים לעצמות. אבל לא דרך הרוח, בשלב הזה, אם כי בבניה מחודשת של השלדים… מהחוץ לפנים. יופיעו תחילה האיברים החיצוניים כמו גידים, בשר עם וורידים ועצבים, משל לבניית כבישים וישובים חדשים, ועור בשר, שמסמל את היהודים הכי רחוקים מהמקור שלהם. העצמות האלה הם עצמות יבשות של עם ישראל שהתבוללו ונהרגו בגלות. התחייה של העם תתחיל עם בניה של הגוף, גידים ועור. הדבר הדחוף עכשיו הוא לבנות מחדש את הגוף של עם ישראל, וה' מתחיל במסגרת החיצונית. להבדיל ממה שחושבים עוד הרבה אנשים, זה עוד לא השלב של התשובה. זה שלב של בניה, שמקביל למשיח בן יוסף – התקופה שאנחנו חיים בה עכשיו ורואים התחייה החומרית של העם והארץ. רק אחר כך תבוא הרוח, החזרה בתשובה עם משיח בן דוד.

האמת היא שה' מדבר על רוח שתבוא לעם ישראל לפני התשובה, בפרק ד': "וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם". אבל הרד"ק אומר במפורש שזאת תהית רוח השכל, ועדיין לא רוח של תשובה.

בעצם ה' יבנה שוב את עם ישראל במודל של בריאת האדם, תחילה בניית הגוף ורק אחר כך ה' יפח נשמה בגוף: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

"וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם".

העצמות שמתקרבות, אלה הם הקיבוץ הגלויות של כל היהודים שהיו מפוזרים בכל העולם. כאן קורה משהו מעניין, יש כאילו רגע של המתנה בין הבנייה הפיזית של העם לבין הגעתה של רוח ה'! מחכים לרוח שעוד לא נמצאת במלואה. ה' עדיין לא מביא את הרוח, הוא מחכה שהאדם, כאן יחזקאל, יעשה את העבודה:

"וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ".

גם הבנייה של הרוח תלויה בנו, הנביא צריך להתנבא כדי שהרוח תבוא. למה חיכה ה' כאן?

יש רגע בהתפתחות של ילד שההורים צריכים לתת לו להסתדר לבד. ההורים עושים את זה, דווקא מתוך אהבת הילד שלהם, אבל מגיע הרגע שההורים לא צריכים להתערב אם רוצים לתת עצמאות לילד. אותו דבר עם ה'. עד עכשיו כל הניסיונות להשתחרר, כשלו כי חיכו שגדולי הדור יובילו. שימו לב, שלאחרונה נעלמים כמעט כל הצדיקים, ואפילו המנהיגים שלנו אינם שווים למנהיגים הקודמים. להפך, הגאולה הסופית תופיע רק בעבודת האדם, כדי שזו תהיה גאולה מוצלחת, לא כמו במצרים בה נשארו 80% של העם מאחור. ה' הפעם לא רוצה להשאיר אף אחד מאחור. כולם, כולל הבשר והעור שמסמלים את היהודים הרחוקים מהדת, הם ייקחו אחריות וישתתפו בגאולה.

"וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ”.

יגיע רגע של ייאוש (אבדה תקותנו) והיהודים יבינו שהם צריכים לצאת מהקברות שלהם, מהגלויות ולקום על הרגליים.

חז"ל ידעו מוקדם מכל האחרים שהם צריכים לעמוד על הרגליים ולעלות לארץ הקודש. אפילו אם  הם לא תמיד הצליחו להישאר כאן, הם שלחו מאות מתלמדיהם לארץ. הגאון מווילנה שלח את תלמידיו לירושלים. אחד מתלמידיו, משה מונטיפיורי שמו, בנה את הבית הראשון מחוץ לחומות ירושלים. בימינו זה אחד מהרובעים הכי יקרים בירושלים! לפניו עלו גם הרב יוסף קארו, הרמב"ם, האר"י הקדוש, הרמח"ל, רבי יהודה הלוי, הבעל שם טוב וכמובן, הרב קוק שהיה הרב הראשי הראשון של ישראל.

הספר 'קול התור' של רבי סוקולוב, אחד התלמידים של הגאון מווילנה, מספר שהגר"א כתב לתלמידיו שהוא שלח לירושלים, שהוא לא שלח אותם בשביל ללכת לישיבות, אלא כדי לנטוע עצים ולבנות בתים! רוב היהודים הראשונים היו שומרי מצוות כמו בראש פינה, פתח תקווה, מוצא, זיכרון יעקב וברוב הישובים, בנו בית כנסת תחילה, במרכז הישוב.

הבעיה הייתה שהדתיים האחרים לא המשיכו לעלות לארץ, אם בגלל פחד ואם בגלל הדעה שיש לחכות שה' יעשה נס. הם לא השלימו את המשימה של מוריהם. אז ברוך ה', בחלל הריק שנוצר בגלל היעדרותם של אותם דתיים, הזרם החילוני לקח פיקוד ובנה את שאר הישוב. מעכשיו, זאת הציונות שבנתה את הארץ. היא הייתה הבשר והעור, העור המזיע, של החלוצים שהמשיכו בדרך.

בהפטרה הזו חזינו בכל התקומה של עם ישראל בארצו. הכול היה כבר כתוב בתורה, ולא היה צורך לשאול שאלות מסוג של איפה היה ה'; למה הארץ לא נבנתה על בסיס של תורה ומצוות; וכדומה. אם היינו מבינים, היינו יוצאים יותר מהר מקבר הגלות והעוינות של הגויים.

עכשיו, אחרי שנבנתה המסגרת, נותר למלא אותה ברוח ה', בתשובה שלמה ובהודיה לאבינו שבשמים. אנחנו עוד לא הגענו לזה, אבל החזרה המסיבית, של חלקים גדולים של יהודים וישראלים, מראה לנו שאנחנו בדרך הנכונה. תודה למשיח בן יוסף (התקופה שלנו), ברוך הבא משיח בן דוד.

לפני שנגמור את הנבואה הכל כך מדויקת של יחזקאל, עלינו להתחזק שיש לנו מזל גדול, שאין כמונו להיות דור הגאולה. עלינו להיות גאים ומרוצים מכך שאנו חיים את התקופה הזאת!